המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם נכרת הסכם חדש ביחס לתקופה עתידית ,אם לאו,טרם התבררה ולפיכך,לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי כתב התביעה חסר עילת תביעה וכי אם יוכיחו התןבעות את טענותיהן,כאילו לא נכרת הסכם חדש וההסכם משנת 2009 הוא היחיד החל על הצדדים, לא יוכלו לקבל את הסעד המבוקש. אם בית המשפט יקבל את טענותיהן של התובעות, הן תהיינה זכאיות לסעד של פינוי, שכמוהו אכיפת חוזה בין הצדדים, מכוח האמור בסעיף 17 לחוק התרופות. אין כל סיבה, מקום בו משכיר סבור ויש לפניו אינדיקציה לכך, שהשוכר לא יפנה את הנכס במועד, כי ימתין עד לאחר מועד הפינוי.
לעניין דחיית טענה דומה כי תביעה בשל הפרה עתידית של הסכם שכירות,נעדרת עילה ותאורטית ראה גם בשא (חד') 583/06 שי קבסה נ' טליה אלדן וכן תא"ק 1673-05-08 חוצות אלונים בע"מ נ' אקליפטוס י.ג מסעדות בע"מ.
5. אין לקבל את עמדת הנתבעת, כאילו אין המדובר בהפרה צפויה משום שנכרת הסכם שכירות חדש. סוגיה זו בדיוק היא השנויה במחלוקת והמצריכה בירור. לטענת התובעות, הסכם השכירות, על תקופות האופציות שבו, יסתיים ביום 31.12.18. אי פינוי במועד זה יהווה הפרה צפויה של הסכם השכירות עצמו ולא נכרת כל הסכם חדשלתקופה שלאחר מכן.
על בית המשפט יהיה לבחון האם נכרת הסכם שכירות חדש בעל פה לתקופה נוספת, או שמא המו"מ לא הבשיל לכדי הסכם מחייב בהיעדר גמירות דעת ומסוימות. גם מסיבה זו אין לומר שמדובר בסעד תיאורטי ויש פלגותא שלמה שאותה יש לברר בין כותלי בית המשפט.
6. בצד האמור, אכן תביעה זו אינה מתאימה להליך מהיר של פינוי מושכר ולמטרותיו של הליך מזורז זה ואין כל דחיפות בבירור התביעה בהליך מסוג זה. מאחר שגםהתובעות הותירו את סדר ניהול ההליך לשיקול דעת בית המשפט, אני מורה כי תביעה זו תתנהל בסדר דין רגיל.
בהערת אגב אוסיף כי הליך של תביעה לפינוי מושכר נועד למקרים בהם עילת הפינוי פשוטה, ודי בבירורה במסגרת הליך משפטי מזורז. בעניינינו, יש צורך כאמור לבחון אם המו"מ השתכלל לכדי הסכם שכירות חדש ומחייב ולשם כך יש להביא ראיות שספק אם ראוי שתובאנה במסגרת של תובענה לפינוי מושכר (ראה סעיפים 37-33 לבקשת הנתבעת).
לאור האמור הבקשה למחיקת התביעה על הסף נדחית.
יחד עם זאת אני מורה על העברת התביעה לבירור במסגרת סדר דין רגיל.
לטיפול המזכירות.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.