החלטה
1. לפניי בקשת הנתבעת למחיקת התביעה על הסף, לחילופין, להורות על העברתה לדיון במסלול של סדר דין רגיל. המדובר בתביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לסילוק ידה של הנתבעת מהמושכר בתום תקופת השכירות (31.12.18) בשל הפרה צפויה של הסכם השכירות ע"י הנתבעת.
לטענת התובעות (ראה סעיפים 14-7 לכתב התביעה),לאחר שהמו"מ להשכרת הנכס לתקופה שלאחר 31.12.18 לא הבשיל לכדי הסכם מחייב, הודיעה הנתבעת ביום 6.8.17 כי אין בכוונתה לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות שכן לדבריה כן נכרת הסכם שכירות חדש ובכך גילתה את דעתה להפרה צפויה של הסכם השכירות.
2. בבקשתה טענה הנתבעת כי התובעות אינן יכולות להגיש תביעה לסעד עתידי ולמועד המוערך בעוד כשישה עשר חודשים ממועד הגשת התביעה,סעד שנכון לעת הזאת ניתן להגדיר אותו תיאורטי.
התובעות התנגדו לבקשה וטענו כי כתב התביעה מתבסס על עילת ההפרה הצפויה ומשגילתה הנתבעת כוונתה שלא לפנות את המושכר בתום תקופת השכירות, רשאיות התובעות להגיש את התביעה כבר עתה.
בתשובתה חזרה הנתבעת על עמדתה והוסיפה כי תביעה זו אינה מתיישבת עם מטרת ההליך המזורז שמהותו תביעה לפינוי מושכר.
כן טענה הנתבעת בתשובתה כי המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת להסכם מ12/09 ולכן לא ניתן לקבל טענה להפרה צפויה של הסכם זה וכן כי לא גילתה דעתה כי בכוונתה להפר את ההסכם ולכן,לטענתה,לא חל בנסיבות סעיף 17 לחוק החוזים. לטענת הנתבעת,המו"מ בין הצדדים הבשיל לכדי הסכם חדש ומחייב.
הכרעה
3. הלכה פסוקה היא כי כתב התביעה יימחק מהיעדר עילה רק אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן ,גם אם יוכחו,לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש. אין זה המקרה בעניינינו.
אם וככל שהעובדות הנטענות בכתב התביעה יוכחו, תקום לתובעות עילה על פיה יוכלו לזכות בסעד שביקשו והכל בזיקה לסעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 הקובע:
"גילה צד לחוזה את דעתו שלא יקיים את החוזה,או שנסתבר מנסיבות הענין שלא יוכל או לא ירצה לקיימו, זכאי הצד השני לתרופות לפי חוק זה גם לפני המועד שנקבע לקיום החוזה, ובלבד שבית המשפט, בנתנו צו אכיפה, לא יורה שיש לבצע חיוב לפני המועד שנקבע לקיומו".
4. הנתבעת לא הכחישה כי שלחה את המכתב עליו הסתמכו התובעות. במכתב זה הודיעה הנתבעת לתובעות בצורה ברורה כי לטענתה,נכרת הסכם שכירות חדש ומחייב לתקופת שכירות נוספת. (סע' 2 למכתב). הואיל וכך דחתה טענת התובעות שהסכם השכירות יסתיים בשלהי 2018 ועמדה על זכותה כשוכרת לממש את הסכם השכירות החדש. (סע' 4 למכתב).
המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם נכרת הסכם חדש ביחס לתקופה עתידית ,אם לאו,טרם התבררה ולפיכך,לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי כתב התביעה חסר עילת תביעה וכי אם יוכיחו התןבעות את טענותיהן,כאילו לא נכרת הסכם חדש וההסכם משנת 2009 הוא היחיד החל על הצדדים, לא יוכלו לקבל את הסעד המבוקש. אם בית המשפט יקבל את טענותיהן של התובעות, הן תהיינה זכאיות לסעד של פינוי, שכמוהו אכיפת חוזה בין הצדדים, מכוח האמור בסעיף 17 לחוק התרופות. אין כל סיבה, מקום בו משכיר סבור ויש לפניו אינדיקציה לכך, שהשוכר לא יפנה את הנכס במועד, כי ימתין עד לאחר מועד הפינוי.
לעניין דחיית טענה דומה כי תביעה בשל הפרה עתידית של הסכם שכירות,נעדרת עילה ותאורטית ראה גם בשא (חד') 583/06 שי קבסה נ' טליה אלדן וכן תא"ק 1673-05-08 חוצות אלונים בע"מ נ' אקליפטוס י.ג מסעדות בע"מ.
5. אין לקבל את עמדת הנתבעת, כאילו אין המדובר בהפרה צפויה משום שנכרת הסכם שכירות חדש. סוגיה זו בדיוק היא השנויה במחלוקת והמצריכה בירור. לטענת התובעות, הסכם השכירות, על תקופות האופציות שבו, יסתיים ביום 31.12.18. אי פינוי במועד זה יהווה הפרה צפויה של הסכם השכירות עצמו ולא נכרת כל הסכם חדשלתקופה שלאחר מכן.
על בית המשפט יהיה לבחון האם נכרת הסכם שכירות חדש בעל פה לתקופה נוספת, או שמא המו"מ לא הבשיל לכדי הסכם מחייב בהיעדר גמירות דעת ומסוימות. גם מסיבה זו אין לומר שמדובר בסעד תיאורטי ויש פלגותא שלמה שאותה יש לברר בין כותלי בית המשפט.
6. בצד האמור, אכן תביעה זו אינה מתאימה להליך מהיר של פינוי מושכר ולמטרותיו של הליך מזורז זה ואין כל דחיפות בבירור התביעה בהליך מסוג זה. מאחר שגםהתובעות הותירו את סדר ניהול ההליך לשיקול דעת בית המשפט, אני מורה כי תביעה זו תתנהל בסדר דין רגיל.
בהערת אגב אוסיף כי הליך של תביעה לפינוי מושכר נועד למקרים בהם עילת הפינוי פשוטה, ודי בבירורה במסגרת הליך משפטי מזורז. בעניינינו, יש צורך כאמור לבחון אם המו"מ השתכלל לכדי הסכם שכירות חדש ומחייב ולשם כך יש להביא ראיות שספק אם ראוי שתובאנה במסגרת של תובענה לפינוי מושכר (ראה סעיפים 37-33 לבקשת הנתבעת).
לאור האמור הבקשה למחיקת התביעה על הסף נדחית.
יחד עם זאת אני מורה על העברת התביעה לבירור במסגרת סדר דין רגיל.
לטיפול המזכירות.
בנסיבות, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
רבקה איזנברג