(דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' אורנשטיין, בפש"ר (מחוזי ת"א) 3000-08 אלי רייפמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 09.02.2014)).
במקרה דנן, השכר המיוחד התבקש רק בדיעבד, ולא מראש.
11. לגופו של ענין, מי שניהל את ההליכים בארה"ב לא היו המנהלים המיוחדים אלא עורכי דין אמריקאים שנשכרו על ידם, ששכרם הבלתי מבוטל לפי כל קנה מידה – סך של 900,000 דולר- שולם מתוך קופת הפירוק. ממילא אין סיבה לפסוק למנהלים המיוחדים שכר מיוחד באחוזים מתוך הסכום שהניבה תביעה בה טיפלו אחרים מטעמם, ואשר שכרה כבר שולם מתוך קופת הפירוק.
12. באשר להליך שנוהל בישראל, הרי שזה הסתיים בהסדר פשרה בשלבים המקדמיים של ההליך, שהניב לקופת הפירוק סכום מתון של 300,000 דולר. לא שוכנעתי שבגין הליך זה יש הצדקה לפסוק שכר בשיעור של 12% מהתקבולים, כפי שהציע הכנ"ר.
13. לבסוף, בכל הנוגע להחזר הוצאות חודשיות, לא מצאתי הצדקה להחזר הוצאות חודשי בסך של 300 ₪ לכל אחד משני המנהלים המיוחדים בנפרד. משכך, הסכום האמור יאושר לטובת שני המנהלים המיוחדים גם יחד.
14. אשר על כן, הבקשה במתכונתה הנוכחית נדחית.
המנהלים המיוחדים יגישו בקשה לאישור שכר טרחה לפי אחת מהחלופות הרגילות של תקנות השכר, ויהיו רשאים לעתור במסגרת בקשה כזו לתוספת מאמץ מיוחד הנגזרת באחוזים מתוך השכר הרגיל לפי התקנות.
15. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ח, 23 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
חגי ברנר