החלטה
מבוא
1. לפניי בקשת המנהלים המיוחדים של חברת סובריין נכסים בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") לאישור שכר טרחת ביניים בשיעור של 15% מסך התמורות בהן זכתה קופת הפירוק כתוצאה מההליכים המשפטיים המורכבים שניהלו המנהלים המיוחדים בישראל ובארה"ב נגד בעלי השליטה בחברה וצדדים נוספים. לפי תחשיבי המנהלים המיוחדים, מדובר בשכר טרחה בסך של 1,887,000 ₪ בצירוף מע"מ.
2. המנהלים המיוחדים מפרטים את העמל הרב שהשקיעו לשם קבלת התמורות לקופת הפירוק של החברה. בין השאר, הם ניהלו הליך מורכב בארה"ב, בו היו מיוצגים על ידי עורכי דין מקומיים, שהניב בסופו של יום תקבול בסך של 3,100,000 דולר, לא לפני שנוהל הליך משפטי ובעקבותיו נכרת הסכם פשרה עם צד שלישי. בנוסף, נוהל הליך בישראל נגד בעל השליטה בחברה, שהסתיים בהסדר פשרה לפיו שילם בעל השליטה לקופת הפירוק סך של 300,000 דולר. עוד נוהלה תביעה נגד חברה זרה בשם אלמונד, שהסתיימה בהסדר פשרה אשר הפחית באופן משמעותי את תביעת החוב של אלמונד. בנוסף הכריעו המנהלים המיוחדים בתביעות חוב והקטינו את חבות המס של החברה באופן משמעותי. הפועל היוצא הוא שמצבת הנשייה בחברה פחתה בכ- 75%. בנסיבות אלה סבורים המנהלים המיוחדים כי פסיקת שכר לפי תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א- 1981 (להלן: "תקנות השכר"), אינה הולמת את הנסיבות ואינה יוצרת תמריץ להשאת התמורה לנושים. לשיטתם, בזכות פועלם, צפויים הנושים להפרע כדי 24% מחובם.
3. הנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') של החברה (להלן: "הנאמן") מתנגד לבקשה משום שהיא אינה מבוססת על תקנות השכר, ולמעשה, מנותקת מהן כליל. הנאמן טוען כי הגם שניתן לעתים לסטות מתקנות השכר, הרי שהמקרה דנן איננו בא בגדרם של אותם מקרים. זאת ועוד, השכר המבוקש גבוה פי 5.8 מן השכר המגיע למנהלים המיוחדים לפי תקנות השכר, והוא נוגס בכחמישית מהסכום שבקופת הפירוק. עוד מציין הנאמן כי המנהלים המיוחדים שכרו את שירותיהם של עורכי דין בארה"ב, להם שולם שכר טרחה בסך של 900,000 דולר מכספי קופת הפירוק, וחרף זאת המנהלים המיוחדים מבקשים כי השכר שייפסק להם יחושב באחוזים מתוך הסכום ברוטו שהושג בהליכי הפירוק, ולא מהסכום נטו, לאחר ניכוי שכרם של עורכי הדין האמריקאיים. באשר להליכים שנוהלו בישראל, הרי שאלה הסתיימו בפשרה כבר בשלבים המקדמיים של הדיון. לדידו של הנאמן, ככל שייקבע כי המנהלים המיוחדים זכאים לתוספת מאמץ מיוחד, הרי שהדבר צריך להעשות במסגרת של תקנות השכר.
4. הכנ"ר סבור, כמו הנאמן, שיש לפסוק שכר טרחה למנהלים המיוחדים לפי תקנות השכר, אלא שלדידו יש לפסוק שכר מיוחד לפי תקנה 13(א1), נוכח ניהול הליכים מורכבים בארץ ובחו"ל, שהביאו תועלת רבה לנושים. לפיכך מציע הכנ"ר להעמיד את השכר על סך של 12% נטו מתקבולי קופת הפירוק (לאחר ניכוי השכר ששולם לעורכי הדין האמריקאיים), כך ששכרם של המנהלים המיוחדים יעמוד על סך של 1,080,000 ₪ בתוספת מע"מ.
5. בעקבות הודעת הכנ"ר, הודיעו המנהלים המיוחדים כי הם מקבלים בהכנעה את עמדת הכנ"ר. מנגד, הנאמן דבק בהתנגדותו לפסיקת השכר שלא לפי תקנות השכר, והוא חולק על עמדת הכנ"ר.
דיון והכרעה
6. לאחר עיון בטיעוני הצדדים באתי לכלל מסקנה כי הדין עם הנאמן.
7. אכן, אין ספק שבמקרה דנן ביצעו המנהלים המיוחדים את מלאכתם על הצד הטוב ביותר, ופעילותם הוכיחה את עצמה לרווחתם של הנושים. אין גם חולק על כך שמדובר בפעילות מורכבת ובלתי סטנדרטית. יחד עם זאת, הכלל הוא ששכר טרחתם של בעלי תפקיד ייפסק בהתאם לתקנות השכר, ואין לעקוף את מגבלות השכר באמצעות קביעה של מנגנוני שכר חלופיים:
"התקנתן של התקנות נועדה לאפשר לבית המשפט לפסוק שכר ראוי בעד פעולתו של כונס נכסים או מפרק. שכר טרחתם של בעלי תפקיד מחושב, באופן בלעדי, על ידי התקנות, ובעל התפקיד אינו רשאי לנסות ולעקוף את המגבלות הקבועות בתקנות בדרך כלשהי ... "
(דברי כב' השופט י' דנציגר בע"א 6166/07 צחי פלדמן, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ (פורסם בנבו, 10.01.2010)).
8. סטייה מכלל זה היא החריג, ואין להפוך את החריג לכלל כל אימת שבעל תפקיד השקיע מאמץ מיוחד במסגרת מילוי תפקידו. גם כאשר בעל התפקיד משקיע מאמץ רב וחריג בניהול הליך כזה או אחר, עדיין הוא אמור לקבל את שכרו במסגרת המנגנון הקבוע בתקנות השכר, שכן תקנות השכר נועדו לחול גם על מקרים כאלה (ראה פש"ר (מחוזי ת"א) 38623-12-10 אלונה בומגרטן, נאמנת לנכסי מיכאל הירשברג (בהפטר) נ' יוסף מלמד (פורסם בנבו, 10.04.2017)). לשם כך נתון לבית המשפט שיקול הדעת, לפי תקנה 13 לתקנות השכר, להגדיל את השכר הרגיל בגין אותו מאמץ מיוחד שהשקיע בעל התפקיד:
"לצד כל אחד משלושת המסלולים הללו נקבע בתקנה 13 לתקנות כי לבית המשפט יש סמכות ושיקול דעת לחרוג מהמסלולים הקיימים על ידי הגדלה או הפחתה של שכר הטרחה, על מנת להתאים את התחשיב שקבוע בתקנות למקרה הקונקרטי באופן שימנע תוצאה בלתי צודקת בנסיבותיו העניין. ... מובן כי ההחלטה בדבר מסלול שכר הטרחה המתאים לנסיבות העניין מסורה בסופו של דבר לבית המשפט, ועל בית המשפט לבחון האם המסלול שבעל התפקיד מבקש לפסוע בו בבקשתו הינו המסלול המתאים לנסיבות המקרה הקונקרטי והאם שכר הטרחה המבוקש הינו הוגן וצודק בנסיבות העניין."
(דברי כב' השופט י' דנציגר בע"א 4486/14 עו"ד עופר שפירא, כונס נכסים נ' עו"ד אמיר בר טוב ויעקב אמסטר, בתפקידם כנאמנים לנידר חברה לבניין ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 24.06.2015); ראה גם ע"א 3791/15 סינרג'י כבלים בע"מ נ' עו"ד ארז חבר (פורסם בנבו, 19.4.2016)).
9. ואכן, בעניננו הכנ"ר מציע לפסוק למנהלים המיוחדים שכר מיוחד לפי תקנה 13(א1) לתקנות השכר. דא עקא, המנגנון שמציע הכנ"ר מנותק לחלוטין מבסיס השכר הרגיל לפי תקנות השכר, שהוא שכר ניהול, שכר מימוש או שכר חלוקה, שכן הכנ"ר מציע לפסוק שכר שיחושב באחוזים מתקבולי קופת הפירוק. שיעור השכר שמציע הכנ"ר הוא יותר מפי שלושה, הן ביחס לשכר המימוש לפי תקנה 8(א) לתקנות השכר, והן ביחס לשכר החלוקה לפי תקנה 8א', שכן נוכח העובדה שבקופת הפירוק מצוי כיום סך של 9,400,000 ₪, אזיי לשיטת הכנ"ר יש לשלם למנהלים המיוחדים שכר בשיעור של כ- 11.4% מהקופה. לשם המחשה, כאשר מדובר בשכר חלוקה, אזיי שיעור כזה של שכר משולם רק במקרה של חלוקת דיבידנד לנושים בשיעור של מעל ל- 80%, ואילו במקרה דנן, עסקינן בדיבידנד בשיעור של כ- 21% בלבד, שאמור לזכות את המנהלים המיוחדים בשכר של כ- 3% בלבד מסכום החלוקה. מכאן שהשכר שמציע הכנ"ר הוא גבוה יתר על המידה ואיננו סביר.
למעלה מהצורך אציין כי אם היתה מתקבלת בקשתם המקורית של המנהלים המיוחדים, הרי ששכרם היה עומד על שיעור של כ- 20% מהסכום המצוי בקופת הפירוק, דבר שהוא בלתי סביר בעליל.
10. הגם שאין להוציא מכלל אפשרות כי במסגרת קביעת שכר לפי תקנה 13(א1) לתקנות השכר, ייקבע שכר באחוזים מסכום התקבולים בפועל, הרי שאפשרות חריגה זו תהא שמורה בדרך כלל לאותם מקרים בהם ניהל בעל התפקיד תביעה משפטית מורכבת, מראשיתה ועד סופה. זאת ועוד, במקרה כזה, הכלל הוא שיש לבקש אישור מראש לשכר טרחה הנגזר באחוזים מתוצאות ההליך, ולא רק בדיעבד, לאחר שההליך כבר הסתיים:
"לטעמי, פסיקת שכר בדיעבד מוקשית, שכן רצוי ועדיף שהשכר ייקבע מראש, במידת האפשר, ועוד בטרם ביצוע העבודה, ובכך גם לחסוך התדיינות ממושכת בדיעבד באשר לשכר המיוחד. ... פסיקת שכר מיוחד אינה מלאכה פשוטה אלא מחייבת בירור ולעתים התדיינות מורכבת באשר לשכר שיש לפסוק, אם לפסוק, לבעל התפקיד. לכן, ככל שיוסדר מראש השכר שיגיע לבעל התפקיד עבור פעולה חריגה, כדוגמת האמור לעיל, יהיה ברור וידוע לצדדים מראש, הן לנאמן הן לכנ"ר והן לנושים, מה השכר שיהיה זכאי לו הנאמן בגין פעולותיו החריגות, ולא רק לאחר שיבצע את העבודה. קביעת השכר המיוחד בדיעבד, לאחר ביצוע מעוררת לא אחת מחלוקות ומצריכה התדיינויות, לרבות ערעורים, שאת כל אלה ניתן לחסוך אילו היה מוסדר מראש השכר שיגיע לנאמן. איני שולל אפשרות לפיה, במקרים מסוימים יהיה מקום לקבוע את השכר בדיעבד, אך לטעמי אלו הם המקרים החריגים, שכן בדרך כלל נכון יהיה לקבוע אותו מראש."
(דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' אורנשטיין, בפש"ר (מחוזי ת"א) 3000-08 אלי רייפמן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 09.02.2014)).
במקרה דנן, השכר המיוחד התבקש רק בדיעבד, ולא מראש.
11. לגופו של ענין, מי שניהל את ההליכים בארה"ב לא היו המנהלים המיוחדים אלא עורכי דין אמריקאים שנשכרו על ידם, ששכרם הבלתי מבוטל לפי כל קנה מידה – סך של 900,000 דולר- שולם מתוך קופת הפירוק. ממילא אין סיבה לפסוק למנהלים המיוחדים שכר מיוחד באחוזים מתוך הסכום שהניבה תביעה בה טיפלו אחרים מטעמם, ואשר שכרה כבר שולם מתוך קופת הפירוק.
12. באשר להליך שנוהל בישראל, הרי שזה הסתיים בהסדר פשרה בשלבים המקדמיים של ההליך, שהניב לקופת הפירוק סכום מתון של 300,000 דולר. לא שוכנעתי שבגין הליך זה יש הצדקה לפסוק שכר בשיעור של 12% מהתקבולים, כפי שהציע הכנ"ר.
13. לבסוף, בכל הנוגע להחזר הוצאות חודשיות, לא מצאתי הצדקה להחזר הוצאות חודשי בסך של 300 ₪ לכל אחד משני המנהלים המיוחדים בנפרד. משכך, הסכום האמור יאושר לטובת שני המנהלים המיוחדים גם יחד.
14. אשר על כן, הבקשה במתכונתה הנוכחית נדחית.
המנהלים המיוחדים יגישו בקשה לאישור שכר טרחה לפי אחת מהחלופות הרגילות של תקנות השכר, ויהיו רשאים לעתור במסגרת בקשה כזו לתוספת מאמץ מיוחד הנגזרת באחוזים מתוך השכר הרגיל לפי התקנות.
15. המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ח, 23 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.
חגי ברנר