(ב) האם בוקינג לא יכולה להיות אחראית למצגים שפרסמה אודות המלון ולכן אין לתובעת עילת תביעה רצינית כנגדה?
1. טענת בוקינג כי היא אינה אחראית למידע שהעביר אליה המלון ואין לצפות ולדרוש ממנה לעקוב ולוודא כי כל הפרסומים שמעבירים אליה יותר ממיליון בתי אירוח במעל ל-200 מדינות הם בהתאם לדין שבכל מדינה ומדינה, היא טענה נכבדה שיש לדון בה.
2. התובעת טוענת מנגד, כי משבוקינג בחרה לפעול גם בישראל, עליה לוודא כי הפרסומים שהיא מפרסמת הם בהתאם לדין בישראל ואינם מטעים. לטענתה, חוק הגנת הצרכן האוסר על כל גוף לרבות תאגיד לפרסם דירוג כוכבים שאינו הדרגה שנקבעה לו על פי התקנות, חל גם על בוקינג.
3. מדובר בשאלה רצינית שיש לדון בה. ברם, בשלב המקדמי של בקשה להיתר המצאה, אין צורך לשכנע בצדקת הטענה של התובעת ודי בכך שהטענה אינה חסרת סיכוי. מדובר ברמת הוכחה הנמוכה מהנדרש בהליך אזרחי רגיל, קרי מאזן ההסתברות (ראו: ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נ' CAE Electroics Ltd (4.9.07) - להלן: "עניין אשבורן"). כפי שנקבע בע"א 548/79 ורנבוט נ' אלבה, פ"ד לד(4) 337 בעמ' 339:
"אין בית המשפט עורך חקירה יסודית ואין המבקש חייב להראות שיש לו עילה טובה באותה מידת וודאות הדרושה במשפט עצמו".
4. לפיכך, התובעת עומדת בדרישת התנאי של "תביעה הראויה לטיעון" בכל הנוגע לטענה בדבר חבותה של בוקינג ואחריותה לפרסומים שהיא פרסמה באתר שלה. זאת, במיוחד שעה שקיימת מחלוקת עובדתית בין בוקינג למלון מי אחראי לפרסום המטעה. המלון טוען בבקשה לסילוק התובענה על הסף, כי לא הוא אחראי למידע המוטעה שפורסם אלא בוקינג (סעיף 12 לתגובת התובעת). כמו כן, ביחס לטענת בוקינג כי היא אינה שונה מעיתון המפרסם מודעה ואין חובה על העיתון לבדוק את תוכן המודעה, יתכן שיש מקום להבחין בין מדור פרסומי בעיתון המהווה רק רכיב ממכלול תוכני העיתון לבין אתר בוקינג שכל תכליתו ומהותו הוא פרסום מלונות ואתרי נופש.
(ג) האם התביעה ראוייה להתברר כתביעה ייצוגית?
1. יש לדחות את טענת בוקינג כי התביעה לא תוכל להתברר כתביעה ייצוגית ובטח שלא הוכח זאת בשלב מקדמי זה של ההליך.
2. בת"צ 43376-05-13 גל חרוש נ' מלונות פתאל בע"מ (15.12.16 מפי כב' השופטת אלמגור – להלן: "עניין פתאל") אושרה תובענה ייצוגית שעסקה במקרה דומה. באותו עניין, הוגשה תביעה כנגד רשת בתי מלון אשר פרסמה באתר האינטרנט שלה כי מלון הוא בעל חמישה כוכבים, למרות שתקנות בתי המלון שהיו בתוקף באותה עת אסרו על שימוש בדירוג כוכבים. באותו מקרה, טען התובע כי חווייתו במלון היתה קשה עקב רמתו הירודה של המלון והשימוש בכוכבים הטעה אותו. לפיכך, הוא הגיש תביעה ייצוגית וטען לפגיעה באוטונומיה ולעוגמת נפש רבה שנגרמה לו והוא עתר גם לחמישית מסכומה של ההזמנה כפיצוי על הנזק הממוני.