ככל שעסקינן בסיכוני אשראי, הרי כי ההחלטה למתן אשראי ללקוחות סולר, היא החלטה של רניוס, ולא נטען – לא כל שכן הוכח, כי פז חייבה את רניוס ליתן אשראי לפלוני אלמוני.
--- סוף עמוד 36 ---
משכך, לא ברור מדוע קיימת הייתה צפייה של רניוס כי פז תישא בתוצאות אותם סיכונים ככל שהתממשו.
באשר לעלות האשראי לדוגמא, עלה מחקירת עדי ההגנה כי ביחס לחלק ממכירות הדלק, שולמה התמורה לרניוס בתוך 4 ימים, וחלקה של פז באותה מכירה הועבר רק בעבור 46 ימים מאותו מועד. הנתבעים לא הוכיחו כי המשמעות הכלכלית של אשראי זה, כלל מצאה ביטוי במסגרת תחשיבי הנתבעים לעניין ההפסדים. (לעניין זה ראה עדותו של מר יוסי קמיר עמוד 170 שורות 6-26 לפרוטוקול).
125. הנתבעים לא הציגו נתונים כספיים המלמדים על קשר בין היקף הזיכוי להיקף הנזק שנגרם להם עקב מתן האשראי.
הפסדים שמקורם באי תשלום של לקוח פרטני, גדול ככל שיהא, אינם לכאורה טעם לתשלום סכום קבוע, בהיקף של 30,000 ₪ לחודש, במשך תקופה כה ארוכה.
מעדותו של מר יוסי קמיר, אשר הציג עצמו כזה אשר ערך את החישובים מטעם רניוס, עלה כי התברר כי לכאורה עלות האשראי לא הגיעה כדי סך של 30,000 ₪ לחודש, אלא הייתה נמוכה יותר, אלא כי היתרה שימשה לכיסוי הפסדי לקוחות אבודים ומתנות "מרחיקות לכת".
(לעניין זה ראה עדותו של מר יוסי קמיר עמוד 168 שורות 27-31, עמוד 169 שורות 1-2 לפרוטוקול הדיון).
מקום בו היקף עלות האשראי הייתה נמוכה מהסכום הכולל ששולם, הנתבעים אינם נכונים להציג בפני פז את נתוני הלקוחות בהתייחס לחובות האבודים ונתונים לעניין "הטבות מרחיקות לכת", לא הוצגו ולא נטענו (אלא כי נטען להטבות מיוחדות), דומה כי ממילא נשמטת הקרקע תחת הטענה לקיומה של הסכמה לתשלום זה מכוח טענות הנתבעים.
126. ויודגש, נתוני האשראי הכוללים ( ולא אלו הנוגעים ללקוח ספציפי פרטני) מצויים בידי הנתבעים.
המומחה מטעם חגור, מר אוריאל איילון נשאל במסגרת חקירתו הנגדית האם ידע כי בתחנה יש קבוצה של לקוחות אשראי ספציפיים ולקוחות חוב, והשיב כי אינו מודע לכך למעט העובדה כי כך נטען על ידי הנתבעים. לשיטתו, פנה בבקשה לקבלת מסמכים לעניין זה, אך לא נענה. (בעניין זה ראה עמוד 76 שורות 1-3 לפרוטוקול הדיון).
127. מקום בו הוכח הקשר בין מחירי ההפסד של הדלק להטבה – ומשכך כי מדובר בהטבת מחיר, ומקום בו לא הוכיחו הנתבעים כי יש קשר כלשהו בין הסכום ששולם לבין לקוחות האשראי, הטבות או לקוחות אבודים, אני מורה כי עסקינן ברכיב אשר היה מקום לכלול