כב' הנשיא (בדימוס) אף התייחס לסוגיה זו בספרו, כדלקמן:
"ביסוד הצוואה עומד החופש של המצווה לשנותה בכל עת שירצה. חופש זה פג רק עם מות המצווה. ליורשים על פי הצוואה אין אינטרס הסתמכות שהדין מגן עליו. רצונו של המצווה הוא המונח ביסוד הצוואה. מכאן מרכזיותו של 'אומד דעת המצווה' בפרשנות הצוואה. הנחות יסוד אלה אינן מובנות מאליהן בצוואה המשותפת. לכאורה, דינה של צוואה משותפת דומה לחוזה יותר מאשר לצוואה. הרצון המכריע המונח ביסודה אינו הרצון הנפרד של כל מצווה, אלא הרצון המשותף של שני המצווים... ההסדר הקיים בכל הנוגע לצוואה המשותפת אינו מניח את הדעת... קושי נוסף הקיים הוא בגישה כי גם בצוואה המשותפת וההדדית רשאי המצווה הנותר בחיים לחזור בו מהצוואה ולערוך צוואה חדשה. דבר זה נוגד את ההדדיות שבצוואה. לדעתי ניתן למנוע תוצאה זו תוך שימוש בעיקרון תום הלב. שניים שערכו צוואה משותפת והדדית יצרו אינטרס הסתמכות הדדי. עיקרון תום הלב צריך למנוע מהמצווה שנותר בחיים לבטל (באופן חד צדדי את הצוואה)... נראה לי כי היה ראוי למחוקק לנקוט בעניין הצוואה המשותפת – ובעיקר זו ההדדית – עמדה ברורה: אם לשלילה – יאמר הדבר במפורש; אם לחיוב – ייקבעו הוראות התומכות בצורת צוואה זו, והנותנות לה תוקף. המצב הקיים, שבו קיימת
--- סוף עמוד 31 ---
הכרה בצוואה המשותפת כצוואה של יחיד- טומן בחובו קשיים עיוניים ומעשיים גם יחד, וספק אם הוא תואם את הציפיות הסבירות של המצווים".
(א. ברק, פרשנות במשפט (כרך חמישי – פרשנות הצוואה), תשס"א, בעמ' 68-72).
בפרשת מלמד נ' סלומון, ולמרות האמירה כי אי הכרה באינטרס הסתמכות בין שני מורישים העורכים צוואה הדדית היא קשה, בוחר כב' הנשיא (בדימוס) ברק להשאיר את השאלה ב"צריך עיון", בנסיבות אותו מקרה בו הופיע הצוואה סעיף הקובע במפורש כי כל אחד מהמצווים יכול לשנות את צוואתו בכל עת.
בדומה, שאלה זו לא הוכרעה, ושוב הושארה במפורש ב"צריך עיון", אף בפסקי דין נוספים כגון בעמ 4282/03 אולגה לרנר נ' יעקב פייר (פליקס) [פורסם בנבו] תק- על 2005 (2), 3557 וכן בדנא 7600/05 יעקב פייר נ' אולגה לרנר, [פורסם בנבו]. יחד עם זאת, וכאמור מעלה, "הרים המחוקק את הכפפה" ותיקן את חוק הירושה בתיקון מס' 12 התשס"ה 2005, לעניין זה.
יחד עם זאת, חרף האמירה בפרשת מלמד נ' סלומון, ניתן למצוא התייחסות ספציפית ומחייבת לסוגיה זו של אינטרס ההסתמכות טרם תיקון החוק בבעם 10807/03 אליקום זמיר נ' רות גמליאל, [פורסם בנבו] אשר ניתן ביום 4.2.2007 (להלן: "פרשת זמיר נ' גמליאל").