הנתבעות 3-4 חלקו על הטענה שבמכוון ,כדי להכשיל את התובע ,שלא הסכים להתנהלות נירה רגב הוא נדרש להסדרים כלכליים לא סבירים במפעל. בית המשפט הופנה לסעיף 5.8 לחוזה הזכיינות . נטען כי התנהלותו של הזכיין הייתה פועל יוצא של הערכת הכוחות בחברת המאפה ההונגרי. נטען כי הזכיין הפר את חוזה הזכיינות בהתייחס לרכישת העוגות . בסעיף 4.5 לחוזה הזכיינות נקבע שהזכיין ירכוש את כל העוגות שימכרו בעסק מהחברה. קרי, המאפה ההונגרי. נטען כי במקום זאת הזכיין רכש את המאפים מהנתבע מס' 2. הנתבעות 3-4 הפנו את ביהמ"ש להסדר שלטענתם הוא ההסדר החוזי הנכון - משמעות ההתחייבות של החברה כלפי הזכיין היא שהחברה אחראית להסדרת הספקים כעולה מסעיפים 5.7 ו- 5.8 לחוזה הזכיינות (מכתבו של עו"ד איתיאל גבעון ממשרדה של עו"ד בן-נון נחמני -נספח 6 לכתב ההגנה).
נטען כי הזכיין חלק על התחייבותו החוזית ורכש את המוצרים מנתבע מס' 2 (סעיף 28 לכתב ההגנה). בסוגיה זו העלו הנתבעות 3-4 טענות של חברת שער החיים ושל הנתבעת מס' 1. כן נטען כי בהתנהלותו של הזכיין בהתייחס להסדר רכישת המוצרים הוא הפר את הסימן המסחרי (סעיף 32 לכתב ההגנה). טענה זו מפי הנתבעת מס' 4 סותרת את עמדתה בביהמ"ש המחוזי שאין לזכיין רשות להשתמש בסימן המסחרי כי הרשות לא הועברה כדין לחברת המאפה ההונגרי. הטיעון בכתב ההגנה, שהוא מאוחר לטיעון בצו המניעה, ולפני מתן ההחלטה בבקשה לתביעה נגזרת מעיד כי טענות ההגנה של הנתבעות 3-4 נתקלו בקושי לאור ההתנהלות בפועל של הנתבעת מס' 3 בשתי החברות. הגדרה יותר ברורה מופיעה בתביעת חברת קיורטוש ביחס לזכויותיה הקנייניות.
16. נטען לאי הקטנת נזק - נטען כי הנתבעות 3 ו-4 כחברת קיורטוש נתנו לזכיין הזדמנות להתקשר עם חברת קיורטוש ולקבל ממנה הרשאה כדין להשתמש בסימן המסחרי אך הוא לא ניצל הזדמנות זו. נטען כי בלית ברירה פנתה הנתבעת מס' 4 לביהמ"ש המחוזי ועתרה לצו מניעה זמני. הבקשה נעתרה אך הזכיין התעלם גם מהצו השיפוטי. נטען כי הצעה זו גם עלתה בדיון בבקשה לתביעה ייצוגית שם הזכיין לא היה צד והוא דחה את ההצעה (סעיף 34 לכתב ההגנה).
נטען כי יש לדחות את טענת ההגנה של הזכיין שהתקשרות עם חברת קיורטוש הייתה גורמת לו להפר את החוזה עם חברת המאפה ההונגרי. הנתבעות חלקו על הטענה בתביעה לחוסר המענה של חברת קיורטוש בטענה כי מי שהיה צריך לפנות לביהמ"ש היה הזכיין. כן נטען שהיה על הזכיין לדעת שהזכות הקניינית היא של הנתבעת מס' 4 וכי לבעל הזכות גם עומדת הזכות לבטל את ההרשאה. נטען כי הזכיין המפנה למסמך ההבנות היה צריך לדעת שהרשות להשתמש בסימן המסחרי לא ניתנה כדין. כטענה חלופית נטען כי ממילא לא מדובר בזכות נצחית (סעיף 42 לכתב ההגנה). נטען אפוא שמדובר ב"רדיפה ונקם" של יהודה נעים ולא תביעה שיש בה ממש מטעם הזכיין. כן נטען (בכובע של מי? -מ.ו.) כי הזכיין עדיין חייב 100,000 ₪ יתרת החוב בגין הזיכיון ותמלוגים חודשיים.