דיון ומסקנות:
התביעה כנגד הנתבעת 1:
17. הנתבעת 2 הודתה שהזמינה ציוד מהתובעת בשם הנתבעת 1 וכי לעיתים אחרים הזמינו עבורה, אך טענה כי ייתכן ומר גבע הזמין ציוד לעסקיו הפרטיים ואף פעל בשיתוף פעולה עם מנהל התובעת. הנתבעות העלו טענות קשות בקשר למרמה אך לא הציגו בדל ראיה לכך.
בנוסף הנתבעות מסרו לתובעת שיקים בחתימת הנתבעת 2 וחותמת הנתבעת 1 ונראה כי הם לא כפרו בגובה החוב בזמן אמת ועובדה שנתנו שיקים אלו לפרעון.
הנתבעות לא טענו כי החתימות על השיקים זויפו אלא שהם ניתנו כארבעה חודשים לפני מועד פרעונם.
מאחר והנתבעות נתנו שיקים תמורת החוב, ולא הציגו ראיות לטענות המרמה הקשות שטענו נגד הצד השלישי ונגד מר דוד , לא ניתן לקבל טענותיה אלו, שכן הלכה שהנטל להוכיח טענות של מעשים פליליים בהליך אזרחי דורש נטל ראיה מוגבר.
יש לקחת בחשבון את החזקה הקבועה בפקודת הראיות שלכל שיק ניתנה תמורה, ועל הרוצה לסתור חזקה זו, להביא ראיות לסתירת החזקה. הנתבעות לא סתרו חזקה זו.
18. התובעת הגישה שלל חשבוניות ותעודות משלוח, גם אם ידניות ועם הערות בכתב יד של "גורמים" שאינם מוכרים וכן כרטסת הנהלת חשבונות פנימית. הנתבעת כפרה בקשר שלה לחלק מחשבוניות ותעודות משלוח אלו, אך לא הציגה כל ראיה לסתרם למעט הבעת חששות, השערות ותלונות במשטרת ישראל. חזקה על הנתבעות שאם היו לה ראיות להוכחת טענות אלו, ראיות אלו היו פועלות לטובתה והייתה מגישה אותן לבית המשפט. כמו כן כפי שציינתי בזמן אמת לא כפרה בגובה החוב ואף שילמה שיקים תמורתו.
19. במצב דברים זה סבור אני כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי הנתבעת 1 חבה בתשלום החוב.
התביעה כנגד הנתבעת 2:
הרמת מסך ההתאגדות-המישור הנורמטיבי:
20. סעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 קובע כי:
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד."