פסק דין
הנתבעת 1 רכשה מהתובעת ציוד וחומרים מתכלים להפעלת מכוני שטיפת מכוניות שבבעלותה. טוענת התובעת כי הנתבעת 1 צברה חוב שנוצר משיקים שחזרו מחמת העדר כיסוי ובהמשך מחמת הגבלת חשבון הנתבעת 1 בבנק. התובעת את הנתבעת 1 ואת הנתבעת 2, שהיא בעלת המניות היחידה בה, לתשלום יתרת חוב של הנתבעת 1 העומד על הסך 66,241 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. הנתבעות חולקות על גובה החוב, וטוענות כי נפלו קורבן למעשה הונאה של הצד השלישי ששימש מנהל הנתבעת 1 ו"הרוח החיה" מאחוריה לבין גורמים בתובעת, בכך שהזמינו ע"ח הנתבעת 1, ציוד וחומרים לשימושם הפרטי ולחברות אחרות שבבעלותם המשותפת.
כללי:
בעלי הדין:
1. התובעת היא חברה הרשומה כדין בישראל ועוסקת במכירת ציוד וחומרים לשטיפת כלי רכב.
2. הנתבעת 1 היא חברה אשר הפעילה מספר מכונים לשטיפת כלי רכב, ורכשה בתקופה הרלוונטית ציוד וחומרים מהתובעת.
3. הנתבעת 2 היא בעלת המניות היחידה בנתבעת והדירקטורית היחידה בה.
4. הצד השלישי היה עובד הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתביעה ומי שביצע בין היתר הזמנות מהתובעת.
טענות הצדדים:
5. לטענת התובעת הנתבעת 1 הייתה לקוחתה עד לחודש ספטמבר 2009. בחודש זה עמדה יתרת חובה של הנתבעת 1 ע"ס של 56,566 ₪. לצורך תשלום חובה מסרו הנתבעות לתובעת שיקים מטעם הנתבעת 1 ע"ס 56,117 ₪ עליהם חתומים הנתבעות, לפי הפירוט כדלקמן:
1) שיק מס' 5000824 על הסך 4,709 ₪ שמועד פרעונו חל ביום 25.5.09, המשוך על בנק לאומי בע"מ סניף ככר ציון, אשר סורב מהסיבה "א.כ.מ/נ.ה.ב";
2) שיק מס' 5001387 על הסך 5,491 ₪ שמועד פרעונו חל ביום 30.5.09, המשוך על בנק לאומי בע"מ סניף ככר ציון, אשר סורב מהסיבה "א.כ.מ";
3) שיק מס' 5000825 על הסך 9,000 ₪ שמועד פרעונו חל ביום 25.6.09, המשוך על בנק לאומי בע"מ סניף ככר ציון, אשר סורב מהסיבה "א.כ.מ";
4) שיק מס' 5001391 על הסך 5,717 ₪ שמועד פרעונו חל ביום 30.6.09, המשוך על בנק לאומי בע"מ סניף ככר ציון, אשר סורב מהסיבה "החשבון מוגבל" ;
5) שיק מס' 0011189 ע"ס 4,200 ₪ שמועד פרעונו 10.7.09, המשוך על בנק הפועלים בע"מ סניף רמב"ן, אשר סורב מהסיבה "חשבון מוגבל" ;
6) שיק מס' 5001276 על הסך 9,000 ₪ שמועד פרעונו חל ביום 25.7.09, המשוך על בנק לאומי בע"מ סניף ככר ציון. על השיק לא מוטבעת חותמת הבנק מהי הסיבה לסירוב השיק;
7) שיק מס' 5001277 על הסך 9,000 ₪ שמועד פרעונו חל ביום 25.8.09, המשוך על בנק לאומי בע"מ סניף ככר ציון. על השיק לא מוטבעת חותמת הבנק אודות הסיבה לסירוב השיק;
8) שיק מס' 5001278 ע"ס 9,000 ₪ שמועד פרעונו 25.9.09, המשוך על בנק לאומי בע"מ סניף ככר ציון, אשר לא מוטבעת עליו חותמת הבנק אודות הסיבה לסירוב השיק.
(להלן-"השיקים")
ממשיכה וטוענת התובעת כי מתדפיס רשם החברות עולה כי הנתבעת 1 לא שילמה אגרת רשם החברות משנת 2008 וכי הוכרזה כ"חברה מפרת חוק". עוד עולה כי הונה הרשום של החברה הינו 40,000 מניות ששוויין 40,000 ₪ וכולן בבעלות הנתבעת 2. על הנתבעת 2 היה לדעת כי אין ביכולת הנתבעת 1 לשלם את סכום השיקים והיא ידעה על כך במועד חתימתה על גביהם, אך חרף זאת המשיכה הנתבעת 2 לבצע הזמנות ולתת תמורתם שיקים, ללא יכולת פירעון, ובכך נטלה סיכון בלתי סביר, תוך ניהול הנתבעת 1 במימון "דק". כתוצאה מכך הונתה הנתבעת 2 את התובעת תוך ניצול מסך ההתאגדות וישותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1. לכן על בית המשפט להרים מסך ההתאגדות ולחייב גם את הנתבעת 2 באופן אישי . סכום החוב בשערוך ליום הגשת התביעה הינו 66,241 ₪. לביסוס כתב התביעה צרפה התובעת את העתק השיקים הנ"ל מצדם הקדמי, תדפיס רשם החברות בנוגע לנתבעת 1 וכרטסת פנימית מהנהלת החשבונות בחברה.
6. לטענת הנתבעת 1 התובעת לא צרפה חשבוניות/ קבלות ותעודות משלוח חתומות, לא פרטה בכתב התביעה מהם הפריטים שהוזמנו לכאורה ובגינם שולמו השיקים ולכן נמנע ממנה להתייחס לטענות אלו. הנתבעת 1 מכחישה קבלת הפריטים וביקשה לדחות התביעה על הסף מחמת אי קיום עילת תביעה ופירוט מינימלי, היעדר יריבות, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט. לטענתה נפלה קורבן למעשי המרמה של רמי גבע שהיה "הרוח החיה" מאחורי הנתבעת 1 ומי שהיה בקשר שוטף עם מר אבי דוד, הבעלים של התובעת. מעלליו של מר גבע נעשו בתקופה בה חלתה הנתבעת 2 ונאלצה להיות פחות מעורבת בענייני הנתבעת 1, ובגין מעללים אלו הגישה נגד מר גבע תלונות במשטרת ישראל. התברר לה כי נגד מר גבע ואחיו הוגשו תלונות דומות למשטרה. בנוסף, התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ללא מתן כל הסבר תוך גרימת נזק ראייתי רב. בעת הרלוונטית, מר דוד ומר גבע היו מודעים לקשיי החברה ועל אף זאת מר דוד לא דרש כי הנתבעת 2 תתחייב באופן אישי כלפי התובעת. לאור כל זאת ביקשה לדחות התביעה ולחייב התובעת בהוצאות הנתבעת 1.
7. לטענת הנתבעת 2 מדובר בתביעה טורדנית קנטרנית חסרת תום לב המעלה טענות מופרכות ומאולצות תוך שימוש לרעה בהליכי בית משפט ובניסיון לזכות ברווח קל.
לטענתה אין סיבה להרים מסך ההתאגדות מאחר ולא הייתה "הרוח החיה" מאחורי הנתבעת 1, אלא מר גבע. לטענתה גבע היה בקשר שוטף עם מר דוד, הבעלים של התובעת, במיוחד בעת בה נאלצה להתמודד עם גילוי מחלה קשה. מר דוד ידע על הקשיים אליה נקלעה הנתבעת 1 כבר באפריל 2009 אך על אף זאת לא דרש ערבות אישית והמשיך לקלוט הזמנות ממר גבע. הפסיקה צמצמה מאוד את השימוש בהרמת מסך ההתאגדות והתובעת לא הצביעה על טעם ממשי ונכון כדי להרימה. בנוסף התובעת הגישה תביעה זו בשיהוי ניכר ללא כל מתן הסבר וגרמה לה לנזק ראייתי רב.
לנתבעת 2 זכור כי בוצעה הזמנה אחרונה מהתובעת בחודש מאי 2009 והיא נאלצה להגיש שתי תלונות במשטרה כנגדו בטענות של גניבה, מרמה, זיוף ושימוש במסמך מזוייף בניסיון לקבל דבר מה. כמו כן ידוע לה על תלונות דומות שהוגשו נגד מר גבע ואחיו מר עופר גיל קסטיאל.
8. הנתבעת 2 הגישה הודעת צד שלישי כנגד מר רמי גבע בה היא טוענת כי בכל סכום בו תחוייב תהיה זכאית לשיפוי מלא ממנו, וזאת משום שבתקופה הרלוונטית קיבל אמון מלא מצידה והיה הרוח החיה בחברה ולא בכדי נקראה החברה על שמו. לטענתה היה בקשר שוטף עם התובעת ומר דוד, אך מעל באופן בוטה באמונה תוך ניצול חוסר מעורבותה בשל מחלתה תוך גרימת נזקים כבדים לנתבעות. להפתעתה התברר כי נפלה קורבן למעשי מרמה ומר גבע התברר כנוכל סדרתי עליו התלוננה במשטרת ישראל.
9. הנתבעת 2 הגישה תצהיר של מי שמסר את ההודעה לצד ג' וההזמנה לדין לאשת הצד השלישי בכתובת מגוריו. הצד השלישי לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיוני בית המשפט.
התצהירים והעדויות:
10. מטעם התובעת הגיש תצהיר עדות ראשית מר אבי דוד שהיה מנהל התובעת בתקופה הרלוונטית, בו הצהיר כי שלושת השיקים האחרונים הנ"ל לא הופקדו מפני שהחשבון הוגבל כבר בחודש יוני 2009. לתצהירו צרף מר דוד עשרות חשבוניות ותעודות משלוח ידניות. לדבריו החל מחודש יוני 2009 משראה שהשיקים של הנתבעת 1 חוזרים, עצר את המכירה לנתבעת 1 באשראי והסכים למכור לה רק כנגד תשלום מזומן. זכור לו מקרה בו הנתבעת 2 שלחה אחד מעובדיה בשם איימן במכוניתה הפרטית על מנת לרכוש מוצרים במזומן. לטענתו הנתבעת 2 הזמינה אותו לאירועי חברה לפחות פעמיים במהלך תקופת ההתקשרות ואף השתתפה בחתונתו. ברוב המקרים הסחורה סופקה לחצר ביתה והיו גם מקרים שסופקה לסניפיה בירושלים, בחדרה ולמשרדי הנתבעות בי-ם. הנתבעת הבטיחה לאורך כל התקופה שתפרע את חובה וסיפרה כמה הוא יקר וחשוב לה. היא ביקשה ממנו להתחשב בה בשל מצבה הרפואי ואמרה שהיא עומדת לקבל סכום גדול מהגרוש שלה וביקשה שימתין. בשלב כלשהו ביקשה שיפסיק ליצור עימה קשר והפנתה אותו לעורך דינה, אשר אמר לו שהוא מטריד את הנתבעת 2 ושעליו להפסיק ליצור עימה קשר, וטען שהם יהיו עימו בקשר לגבי התשלום, אולם אף אחד לא פנה אליו ולא הסדיר את החוב. לאורך הדרך הנתבעת 2 לא גילתה לו על מצבה הכלכלי האמתי של הנתבעת 1 ושאין ביכולתה לפרוע את החוב.
מחקירתו הנגדית עלה כי הכיר את הנתבעת 2 כשנתיים שלוש לפני הקמת הנתבעת 1, ולכן מבחינתו מלכתחילה הנתבעת 1 נחשבה לקוחה טובה ולא היה צורך בבדיקות; הנתבעת 2 הינה אדם טוב לשעבר; גם היום אינו מבצע בדיקות ב-D.B.I ובתקופה ההיא כלל לא ידע להוציא נסח מרשם החברות; נכון להיום הם שינו מדיניות , פותחים כרטיס לקוח מסודר, מחתימים ערבות אישית כשזה אפשרי, למעט בחברות גדולות; הם נתנו לנתבעת 1 אשראי; בעבר עבדו בשיטה ידנית אך כיום הם מעסיקים כעשרה עובדים ופועלים בשיטה ממוחשבת. הנתבעת 2 הייתה מבצעת את ההזמנות ושולחת עובדים לאסוף אותם; אין בבעלותו עסק משותף עם מר גבע; בכרטסת כתוב לעיתים את שם החברה המלא ולעיתים רק גבע משום שמדובר בקיצור בהקלדה. קב זה קיצור של המילה קבלה; בת/4 יש הערה בכתב יד שלו שההזמנה בוצעה על ידי מר גבע, המילה "מאושר" מראה כי ההזמנה אושר על ידי הנתבעת 2; ההזמנות היו מסופקות לביתה, למשרדה באוסישקין 50; חלק מתעודות המשלוח לא חתומות כי בעבר היו עושים טעויות ולא מחתימים תמיד וכיום אינם מתנהלים כך כיוון שלמדו מהמקרה; רוב ההזמנות בוצעו או אושרו על ידי הנתבעת 2 מלבדה היה את עובדיה, גבע, שי ואיימן; הנתבעת 2 רימתה אותו בתקופה האחרונה והייתה מבטיחה כל הזמן טלפונית לשלם ולעמוד מאחורי החוב כדי שימשיך לספק לה סחורה. היא הייתה אומרת שהיא אמורה לקבל סכום גדול ושהתובעת תקבל את כל הכסף שמגיע לה עד השקל האחרון; הוא לא ביקש ממנה שטר חוב או ערבות אישית כי היה תמים; אין לו פניה בכתב לנתבעות כי התנהל טלפונית; הוא לא ביקש את הסחורה חזרה כי מדובר בחומרים מתכלים או שנעשה בהם שימוש; הוא מעולם לא קיבל שיק אישי של הנתבעת 2 ממנה, אך קיבל מעובדיה מזומן; מלבדו סיפק את הסחורה לתובעת גם עובד בשם קובי שעובד אצלו עד היום; גם כאשר שיקים שלה חזרו הוא המשיך להתנהל איתה כרגיל כי אמרה לו שלא ידאג והייתה מחליפה את השיקים אך גם הם היו חוזרים; אם היה מחתים אותה על ערבות אישית כל זה לא היה קורה.
11. מטעם הנתבעות הגישה הנתבעת 2 תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי הנתבעת 1 אינה פעילה משנת 2009. בתקופת פעילותה מר גבע היה הרוח החיה בחברה ומי שניהל אותה בפועל. היא מצהירה כי ידוע לה כי מר גבע ומר דוד מנהל התובעת הפעילו יחד עסק לשטיפת רכבים בפתח תקווה, והיה ביניהם קשר עסקי קודם ואחר גם מחוץ לפעילות החברה. העסק המשותף של דוד וגבע רכש גם הוא ציוד וחומרים מהתובעת. בחודש נובמבר 2009 הסתבר לה כי נפלה קורבן למעלליו של גבע אשר מעל באמונה בתקופה בה נאלצה להיות פחות מעורבת בענייני החברה בשל מחלה והיא אף התלוננה על כך במשטרה. גבע הזמין מתוך הנתבעת 1 פרטים לשימוש בעסק המשותף לו ולדוד. התובעת לא הצביעה עד היום על הפריטים שסופקו, מועדי ההספקה מי סיפק אותם, לאן ומתי. לטענתה היא מכחישה קבלת הפריטים וטוענת שאין לה כל חוב כלפי התובעת. במסגרת ניסיונה לברר אם שיקים שהעבירה לגבע שימשו לרכישת סחורה עבור הנתבעת 1 או העסק המשותף של גבע ודוד, פנתה לתובעת במסגרת גילוי המסמכים ולא זכו למענה. חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו. בנוסף מעולם התובעת לא פנתה בדרישה להשבת סחורה או ציוד, או לכיסוי החוב למעט שיחת טלפון אחת אליה בה למיטב זיכרונה לא הודתה בחוב, בוודאי לא באופן אישי ולא הבטיחה דבר. כן הצהירה כי השיהוי הניכר בהגשת התביעה גרם לה לנזק ראייתי רב. לדבריה ההזמנות מהתובעת בוצעו על ידי מר גבע או הנתבעת 1 ומר גבע מעל באמונה ורימה אותה.
מחקירתה הנגדית עלה כי היא עבדה כחוק. לנתבעת 1 היה רואה חשבון וכרטסת הנהלת חשבונות, אך בשנת 2009 הכל התפרק וההוצאה לפועל לקחו את כל הדברים מהמשרד כולל הכרטסת וכן את כל הניירת, במקביל היא חלתה וכששבה למשרד כעבור שנה והכל היה פרוץ; אצל רואה החשבון שלה מר ניסן כספי, אין ניירת כי הפסיקה לשלם לו שכר טרחה והוא לקח את הדברים ואחרי כמה שנים כאשר פנתה אליו הוא טען שאינו יודע איפה הניירת נמצאת, היא ניסתה לאתר גם את מנהלת החשבונות שהייתה לה והסתבר לה שהיא נפטרה; היו לה 39 תיקים בהוצאה לפועל והיא הייתה חייבת כ-2 מיליון ₪. לחברה היה חשבון בבנק לאומי שהוגבל והיא פתחה חשבון נוסף בבנק הפועלים אך גם הוא הוגבל; הם היו שוטפים מכוניות בחברות שלמה סיקס, אלבר, אלדן והיו לה עובדים רבים; הבעיות הכלכליות החלו בסביבות מאי 2009 אז ביתה התחתנה; למיטב זיכרונה הגבילו את חשבון הנתבעת בבנק לאומי כי הייתה יתרת חובה בגובה 360 אלף ₪; הכל קרה בגלל חצי שנה שהנתבעת 1 לא עבדה נכון בשל שילוב מעלליו של רמי גבע יחד עם מחלתה; היא לא פנתה לקבל מסמכים מהבנק כי הבנק עיקל לה את הרכב והיא לא יכולה לפנות אליהם עד שתסדיר את החוב מולם; בבנק הפועלים יתרת החובה עמדה על סך של 180 אלף ₪; היא לא השקיעה מכספה הפרטי בחברה ואינה זוכרת כמה הלוואות נטלה החברה או מה הייתה מסגרת האשראי; היא מעלה סברה לפיה ייתכן שרמי גבע הזמין סחורה לעסקיו והתובעת הוציאה חשבוניות על שם הנתבעת 1; גם אם הם אספו את הסחורה המוזמנת עם רכבה ייתכן ששלחה את עובדיה ללכת לנסות לשלם ולקח זמן עד שהיא הבינה שהיא בבעיה בנובמבר 2009; השיקים שניתנו ניתנו לפחות ארבעה חודשים לפני מועד הפירעון שלהם ; היו לה מספר מקומות בהם עבדו צוותים של בין 2-4 עובדים, רוב הציוד היה מוזמן על ידי רמי גבע. היו מקרים שבעקבות רצונה לחסוך היא ביקשה לספק את הציוד למחסן ביתה ומשם לקחה אותו למשרד על מנת שהעובדים יקחו, היו תחנות גם בי-ם; את רוב הסחורה היא לא ראתה; היא משערת שרוב הסחורה לא הגיעה לחברה; היא לא ניסתה לרמות או לעקוץ את התובעת, אלא עברה תקופה של התמודדות עם מחלה ובנוסף הסתבר לה שהיה לה בחברה עובד שלקח שיקים ופיזר אותם.