12. עדותו של מנהל התובעת היא עדות יחידה אשר נתמכת בשיקים ובמסמכים אותם הגיש לבית המשפט, ובמידה רבה היא נתמכת גם בעדות הנתבעת 2.
13. עדותה של הנתבעת 2 היא עדות יחידה של בעלת דין, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות. בנוסף, הנתבעות היו יכולות לזמן לעדות את רואה החשבון של הנתבעת 1 ואת נציגי הבנקים, על מנת שיביאו עמהם חומר רלוונטי לתביעה. הנתבעות לא עשו כן, ודבר זה פועל כנגדן.
הסיכומים:
14. לאחר העדויות הגישו הצדדים סיכומיהם.
15. מסיכומי התובעת עולה בין היתר כי לאור העובדה שהתובעת אוחזת כשורה בשיקים, חזקה היא שניתנה תמורה כנגד השיקים ומכאן שנטל הראיה להוכיח אחרת הוא על הנתבעות. בנוסף טענה כי כל עניין העסק האחר של מר גבע הוזכר רק בתצהירה של הנתבעת 2 ולא בכתב ההגנה ועל כן מהווה הרחבת חזית אסורה. הוכח כי הנתבעת הייתה משלמת רק בדיעבד עבור סחורה שהזמינה וכי הסחורה אכן סופקה לביתה, למשרדה ולמקומות נוספים בהן הנתבעת 1 פעלה. כן ציינה התובעת את מחדליה הראייתיים של הנתבעת. לגבי הרמת מסך ההתאגדות טענה כי אין חולק שהנתבעת 2 חתמה על השיקים ועל אף שהונה הרשום של החברה היה כ-40,000 ₪ ואינה השקיעה מאומה בחברה כפי שהעידה פעלה באופן בלתי אחראי נטלה הלוואות, קיבלה אשראי ונקלעה לחובות של מאות אלפי שקלים לכן עשתה שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה כדי להונות ולא לפרוע חובות.
בנוסף פיזרה שיקים עת ידעה שאין ביכולת הנתבעת 1 לפרוע אותם והייתה בלתי מהימנה בעדותה, זאת לעומת עד התובעת שעדותו מצאה חיזוקים בעדות הנתבעת ובחומר הראיות. על כן ביקשה לקבל התביעה ולחייב הנתבעות.
16. מסיכומי הנתבעות עלה בין היתר כי הנתבעת 1 והנתבעת 2 התנהלו בהתנהלות עסקית רגילה לכן אין להטיל חבות אישית על הנתבעת 2. נטען כי העדר סולבנטיות ופעילות של הנתבעת 1 כיום אין גם בהן כדי להוות שיקול בסוגיית הטלת החבות האישית, אלא שעל מנהל התובעת היה להתנהל בצורה שונה והוא אכן העיד שכיום הוא מתנהל אחרת. מכאן שהתובעת ומנהלה הם שכשלו. הוכח כי הייתה הפרדה ברורה בין הנתבעת 2 לנתבעת 1, כי הנתבע לקח סיכון מודע תוך ידיעה אודות המצב הכלכלי. הטענה שהנתבעת קרסה כלכלית ולא מתוך מרמה, ריקון, העדפה או קיפוח לא הופרכה ואף הוכח כי התנהגותה של הנתבעת 2 הייתה הגונה וכי התנהלה ביושר ובכבוד עד להסתבכות הכלכלית, מכאן שהתובעת ויתרה במעשה ובדרך של התנהגות על טענה של הרמת מסך. כמו כן הועלתה הטענה לגבי הגשת התביעה ערב התיישנותה תוך גרימת נזק ראייתי כבד לנתבעות. כן נטען כי יש להבחין בין הנטל הראייתי במישור דיני השטרות בתביעה כנגד הנתבעת 1 לבין הנטל הראייתי הנדרש בתביעה אזרחית העוסקת בדיני החברות שם הוא מוטל על התובעת. התובעת לא הסתמכה על מצג מטעה של הנתבעות ובמשך השנים יחסי הצדדים היו תקינים ונפרעו רכישות בסדר גודל של כ-380,000 ₪.
בנוסף טענה כי לא כל תעודות המשלוח נחתמו, כי אין לתובעת אסמכתא על אספקת כל הסחורה למעט הטענה כי יש התאמה בין השיקים לתעודות המשלוח. על חלק מטענות המשלוח מופיעים כתובים של גורמים שלא קשורים לנתבעת והתובעת, אשר עליה נטל הראיה בתביעה כנגד הנתבעת 2 לא הסבירה מי הם אותם גורמים ומדוע צורפו על ידה תעודות משלוח אלו לתביעה. לבסוף קבעה כי ככל שיקבע שעליה לשלם סכום כל שהו יש לקבל את ההודעה לצד שלישי ולקבוע כי על מר גבע לשפותה.