11. מטעם הנתבעות הגישה הנתבעת 2 תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי הנתבעת 1 אינה פעילה משנת 2009. בתקופת פעילותה מר גבע היה הרוח החיה בחברה ומי שניהל אותה בפועל. היא מצהירה כי ידוע לה כי מר גבע ומר דוד מנהל התובעת הפעילו יחד עסק לשטיפת רכבים בפתח תקווה, והיה ביניהם קשר עסקי קודם ואחר גם מחוץ לפעילות החברה. העסק המשותף של דוד וגבע רכש גם הוא ציוד וחומרים מהתובעת. בחודש נובמבר 2009 הסתבר לה כי נפלה קורבן למעלליו של גבע אשר מעל באמונה בתקופה בה נאלצה להיות פחות מעורבת בענייני החברה בשל מחלה והיא אף התלוננה על כך במשטרה. גבע הזמין מתוך הנתבעת 1 פרטים לשימוש בעסק המשותף לו ולדוד. התובעת לא הצביעה עד היום על הפריטים שסופקו, מועדי ההספקה מי סיפק אותם, לאן ומתי. לטענתה היא מכחישה קבלת הפריטים וטוענת שאין לה כל חוב כלפי התובעת. במסגרת ניסיונה לברר אם שיקים שהעבירה לגבע שימשו לרכישת סחורה עבור הנתבעת 1 או העסק המשותף של גבע ודוד, פנתה לתובעת במסגרת גילוי המסמכים ולא זכו למענה. חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו. בנוסף מעולם התובעת לא פנתה בדרישה להשבת סחורה או ציוד, או לכיסוי החוב למעט שיחת טלפון אחת אליה בה למיטב זיכרונה לא הודתה בחוב, בוודאי לא באופן אישי ולא הבטיחה דבר. כן הצהירה כי השיהוי הניכר בהגשת התביעה גרם לה לנזק ראייתי רב. לדבריה ההזמנות מהתובעת בוצעו על ידי מר גבע או הנתבעת 1 ומר גבע מעל באמונה ורימה אותה.
מחקירתה הנגדית עלה כי היא עבדה כחוק. לנתבעת 1 היה רואה חשבון וכרטסת הנהלת חשבונות, אך בשנת 2009 הכל התפרק וההוצאה לפועל לקחו את כל הדברים מהמשרד כולל הכרטסת וכן את כל הניירת, במקביל היא חלתה וכששבה למשרד כעבור שנה והכל היה פרוץ; אצל רואה החשבון שלה מר ניסן כספי, אין ניירת כי הפסיקה לשלם לו שכר טרחה והוא לקח את הדברים ואחרי כמה שנים כאשר פנתה אליו הוא טען שאינו יודע איפה הניירת נמצאת, היא ניסתה לאתר גם את מנהלת החשבונות שהייתה לה והסתבר לה שהיא נפטרה; היו לה 39 תיקים בהוצאה לפועל והיא הייתה חייבת כ-2 מיליון ₪. לחברה היה חשבון בבנק לאומי שהוגבל והיא פתחה חשבון נוסף בבנק הפועלים אך גם הוא הוגבל; הם היו שוטפים מכוניות בחברות שלמה סיקס, אלבר, אלדן והיו לה עובדים רבים; הבעיות הכלכליות החלו בסביבות מאי 2009 אז ביתה התחתנה; למיטב זיכרונה הגבילו את חשבון הנתבעת בבנק לאומי כי הייתה יתרת חובה בגובה 360 אלף ₪; הכל קרה בגלל חצי שנה שהנתבעת 1 לא עבדה נכון בשל שילוב מעלליו של רמי גבע יחד עם מחלתה; היא לא פנתה לקבל מסמכים מהבנק כי הבנק עיקל לה את הרכב והיא לא יכולה לפנות אליהם עד שתסדיר את החוב מולם; בבנק הפועלים יתרת החובה עמדה על סך של 180 אלף ₪; היא לא השקיעה מכספה הפרטי בחברה ואינה זוכרת כמה הלוואות נטלה החברה או מה הייתה מסגרת האשראי; היא מעלה סברה לפיה ייתכן שרמי גבע הזמין סחורה לעסקיו והתובעת הוציאה חשבוניות על שם הנתבעת 1; גם אם הם אספו את הסחורה המוזמנת עם רכבה ייתכן ששלחה את עובדיה ללכת לנסות לשלם ולקח זמן עד שהיא הבינה שהיא בבעיה בנובמבר 2009; השיקים שניתנו ניתנו לפחות ארבעה חודשים לפני מועד הפירעון שלהם ; היו לה מספר מקומות בהם עבדו צוותים של בין 2-4 עובדים, רוב הציוד היה מוזמן על ידי רמי גבע. היו מקרים שבעקבות רצונה לחסוך היא ביקשה לספק את הציוד למחסן ביתה ומשם לקחה אותו למשרד על מנת שהעובדים יקחו, היו תחנות גם בי-ם; את רוב הסחורה היא לא ראתה; היא משערת שרוב הסחורה לא הגיעה לחברה; היא לא ניסתה לרמות או לעקוץ את התובעת, אלא עברה תקופה של התמודדות עם מחלה ובנוסף הסתבר לה שהיה לה בחברה עובד שלקח שיקים ופיזר אותם.