34. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין מנחם מן – ספיר ספרינט בע"מ (ע"ע 2912-11-10 (2011)) נקבע:
"סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות קובע כי "סוד מסחרי" הינו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". בהלכת צ'ק פוינט נקבעו, בנוגע ל"סוד מסחרי", הדברים הבאים:
"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד... אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת הסוד המסחרי על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון בכל החומר שהובא בפנינו, לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי לפיה ספיר לא עמדה בנטל להוכחתו של "סוד מסחרי". בכל הנוגע לרשימת לקוחות הובהר בפסיקה, כי "רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן"
35. מחקירות העדים עלה, כי לא נדרשת יותר מעבודת "בילוש" ראשונית כדי לגלות מהם תנאי ההתקשרות של דיירי בנין זה או אחר עם חברת הגז (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 2-1, עמ' 4 שורות 7-1). עוד התברר, כי רשימת המפיצים של המבקשת מפורסמת באתר האינטרנט שלה וממילא המשיבה אינה עובדת עם מפיצים (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 17-15, עמ' 4 שורות 29-28).
36. בסיכומיה הודתה המבקשת, כי "מחירי הגז המוגמרים לאחר הפקת החשבונית ללקוחות אינם סוד מסחרי" (ר' סעיף 14 לסיכומיה) אך עמדה על כך ש"תרכובת המחיר והתכנון הנכון הם בהחלט סוד מסחרי והם אף מצויים בידיו של המשיב" (שם). עוד טענה המבקשת בסיכומיה, כי גם המידע בנוגע למועדי אכלוס הבניינים אינו מידע שניתן להשיגו בנקל ועל כן גם הוא בא בגדר "סוד מסחרי" שהמשיב היה חשוף אליו (שם).