בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 49529-12-11 מדינת ישראל נ' בן דרור ואח'
בפני כב' השופט עודד שחם
המאשימה מדינת ישראל
נגד
הנאשמים 1. אבי ויקטור בן דרור
2. רז מזרחי (עניינו הסתיים)
3. ארם שירותי מדי מים בע"מ
4. גלעד האוזמן
5. ניצן כהן
6. אייל הדר
7. גבריאל ינקוביץ (עניינו הסתיים)
8. ארד בעמ
9. יעקב צויגנבוים
10. מוטק ויארניק
11. מדי ורד בע"מ
12. יצחק שלמה ג'רבי
13. מד מים רימונים בע"מ
14. דניאל בן עזרא
15. גת – מדי מים בע"מ
16. רועי פייגין
17. מיכאל עצמון (עניינו הסתיים)
18. אריאל ג'רבי
באי כוח הצדדים:
המאשימה – על ידי עו"ד ת' דגני חנית, עו"ד א' גרוסמן, עו"ד א' שלזינגר ועו"ד ה' כהן ג'יימס
נאשמים 1 ו – 3 – על ידי עו"ד א' ברזילי ועו"ד ל' ברגמן רביד
נאשמים 4 ו – 6 – על ידי עו"ד ל' לוי
נאשמים 5 ו – 8 – על ידי עו"ד ה' פלג ועו"ד א' פורת
נאשם 9 – על ידי עו"ד ג' רוזנט ועו"ד ר' כרמי
נאשם 10 – על ידי עו"ד ת' אולמן ועו"ד י' שלומוביץ
נאשמת 11 – על ידי עו"ד ע' ברטל, עו"ד ד' גלעד כהן ועו"ד ש' בלומנפלד
נאשמים 12, 13 ו – 18 – על ידי עו"ד א' מעוז ועו"ד ד' עינב
נאשמים 14 ו – 15 – על ידי עו"ד מ' גבאי
נאשם 16 – על ידי עו"ד ע' זך
גזר דין (נאשמים 1, 3 – 6, 8 – 16, 18)
1. עניינו של גזר דין זה בנאשמים מס' 1, מר אבי (ויקטור) בן דרור (להלן – מר בן דרור); מס' 3, ארם שירותי מדי מים בע"מ (להלן – ארם); מס' 4, מר גלעד האוזמן (להלן – מר האוזמן); מס' 5, מר ניצן כהן (להלן – מר כהן); מס' 6, מר אייל הדר (להלן – מר הדר); מס' 8, ארד בע"מ (להלן – ארד); מס' 9, מר יעקב צויגנבוים (להלן – מר צויגנבוים); מס' 10, מר מוטק ויארניק (להלן – מר ויארניק); מס' 11, מדי ורד בע"מ (להלן – מדי ורד); מס' 12, מר יצחק ג'רבי (להלן – מר ג'רבי); מס' 13, מד מים רימונים בע"מ (להלן – מד רימונים); מס' 14, מר דניאל בן עזרא (להלן – מר בן עזרא); מס' 15, גת מדי מים בע"מ (להלן – גת מדי מים); מס' 16, מר רועי פייגין (להלן – מר פייגין); ומס' 18, מר אריאל ג'רבי (להלן – עו"ד ג'רבי).
2. ביום 30.4.17 ניתנה הכרעת דין בה הורשעו הנאשמים האמורים בעבירות שונות על חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח–1988 (להלן – חוק ההגבלים העסקיים), ובעבירות של קבלת דבר במרמה, הכול כמפורט בהכרעת הדין. בהמשך לכך, הוגשו ונשמעו ראיות לעונש. נשמעו טענות הצדדים, בכתב ובעל פה. עתה, הגיעה העת לגזור את עונשיהם של הנאשמים.
3. מתחם העונש ההולם - כללי. נוכח הוראות תיקון מס' 113 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין), מתכונת הדיון בגזר הדין תיעשה בהתאם לסימן א'1 לפרק ו' לחוק. אכן, כפי שטענו בצדק באי כוח הנאשמים, גם בעקבות התיקון האמור, הענישה היא לעולם אינדיווידואלית. כך היא גם במקרה הנוכחי. אין בכך כדי לגרוע מן העובדה, שהעקרונות המנחים בקביעת העונש המתאים, כמו גם האופן בו נשקלים שיקולי הענישה השונים, והשלבים בהם הם נשקלים, נקבעו בתיקון האמור באופן מפורט. החוק חל על העניין שבפניי, ומשכך אפעל על פי הוראותיו.
4. נוכח מספרם הרב של האישומים והנאשמים במקרה זה, בקביעת מתחם הענישה במקרה זה עלתה השאלה, האם יש לקבוע מתחם אחד לכל נאשם, ביחס למכלול העבירות בהן הורשע, או שמא יש לקבוע מספר מתחמים. בעניין זה החלטתי לקבוע מתחם אחד לכל נאשם. אכן, במישור הזמן קיים פער בין העבירות מושא האישום הראשון והשני (2004), השלישי (2006), הרביעי (2007), החמישי (2008), ואישומים 6 – 20 (מועדים שונים בשנת 2009). עם זאת, בראיית המכלול, ביחס לנאשמים אשר הורשעו ביותר מעבירה אחת, מדובר בעבירות חוזרות, ובשחקנים חוזרים, אשר הורשעו בעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, ועבירות של קבלת דבר במרמה, בזיקה לתיאומים של הליכים תחרותיים ספציפיים, במרבית המקרים; תיאומים רוחביים, אשר חרגו מגדריו של הליך תחרותי מסוים, בשני מקרים; ובשני מקרים של הסדרים (או ניסיונות להסדרים) אשר נגעו למוצרים כאלה או אחרים. הזיקה הפרסונלית והעניינית בין המקרים, כפי שזו עולה מן המפורט בהרחבה רבה בהכרעת הדין, מצדיקה התייחסות כוללת לעבירות בהן הורשע כל נאשם ונאשם, לעניין קביעתו של מתחם הענישה, ולעניין הטלתו של העונש המתאים. לא למותר להפנות, בהקשר זה, להוראת סעיף 40יג(ג) לחוק העונשין, הקובעת כי בגזירת העונש על בית המשפט להתחשב, בין היתר, "במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר עונש מאסר – לבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת". לנוכח הוראה זו, נראה כי אין פער מעשי של ממש בין גישת המאשימה – אשר צידדה בחלוקת האישומים למספר קבוצות, אשר בכל אחת מהן ראתה "אירוע" נפרד, כהגדרתו בחוק העונשין – ובין גישת הנאשמים, אשר התייחסו, ביחס לכל נאשם, למכלול העבירות בהן הורשע כאל אירוע אחד. אוסיף, כי כאשר מדובר בכתב אישום רחב היקף, הכולל מספר כה רב של אישומים ונאשמים, כמו במקרה זה, שיקולים מעשיים, תומכים בהפעלת סימן א'1 לפרק ו' של חוק העונשין, בהתאם לגישה עליה עמדתי.