57. מן הדיון בהכרעת הדין באישום 20 עולה, כי הוכח ביחס למר האוזמן, כי היה צד לקשירתו של הסדר כובל, בו סוכם על מתן תקן למדי ורד ביחס למדים קטנים מתוצרת ארד, ובתמורה מדי ורד הייתה אמורה לרכוש מדים וחלקים מארד, ולא לייבא מחו"ל. מר האוזמן נטל חלק בפגישות בהן נקשר, על פי הודעתו ברשות ההגבלים העסקיים, ההסדר הכובל. בהסדר האמור היה פוטנציאל משמעותי לפגיעה בתחרות. עם זאת, אין ראייה כי בפועל נדרשו תווי התקן הנדונים במכרזים נוספים, לבד ממכרז חיפה. מר האוזמן לא היה הגורם הבכיר מצידה של ארד אשר השתתף בפגישות אלה, ובכך יש כדי להפחית במידה מסוימת את החומרה הנוגעת למעורבותו.
58. מהכרעת הדין עולה, כי התיאומים האמורים ייצגו שותפות אינטרסים של שני הצדדים להם. הם אפשרו לשני הצדדים להרוויח. מדובר בדפוס חוזר של פעולה מתואמת בין ארד ומדי ורד, אשר שלטו בשוק הראשוני. מר האוזמן היה צד פעיל במסגרת דפוס זה. מהכרעת הדין עולה, כי מר האוזמן שימש גורם מרכזי בארד, והוגדר כ"פיבוט של השוק המשני", מבחינתה של החברה. ניסיונו לגמד עצמו, ולצייר עצמו כעובד זוטר בחברה, אינו יכול להתקבל, הגם שיש ממש בטענתו כי לא קודם במשך שנים ארוכות. עם זאת, לא הוכחה טובת הנאה ממונית ישירה שלו, כפועל יוצא של התיאומים.
59. לא ניתן לראות במעורבותו של מר האוזמן בהסדרים בהם הורשע מעידה חד פעמית. בהקשר זה יש ממש בטענת המאשימה, כי מר האוזמן מילא תפקיד פעיל בשיח המתמשך שהתנהל בין גורמים בשוק ביחס לתיאומים של הליכים תחרותיים שונים. הדבר עולה בבירור מן המפורט בהכרעת הדין, וממספר השיחות הרב בהן נדונו תיאומים, אשר מר האוזמן נטל בהן חלק. בשיחות אלה גם באה לידי ביטוי תפיסתו היסודית, הרואה בתיאומים של הליכים תחרותיים דרך פעולה מתחייבת (ראו, למשל, בשיחה ת/18, 2.7.09, שם קיבל מר האוזמן דיווח על כך שמגעים להסדר בין מר דור מגת מדי מים, ובין מר בן דרור מארם, כשלו. בהתייחסו לדיווח על עמדתו של מר בן דרור, אשר הודיע כי "הוא הולך בכל הכוח", השיב מר האוזמן "נו בסדר, ילמדו, כל אחד ילמד בשקט ... כל אחד והלמידה שלו, מה לעשות ... אם זה לא הולך ככה, מבינים את זה אחרת ... עוד ירוצו אחריך מומו, תחכה, תהיה סבלני, בשקט ... יש כאלה שמגיעים למטרה בדרך הקצרה ויש בדרך ארוכה יותר ...").
60. אין בדברים אלה כדי להטיל על מר האוזמן אחריות פלילית בגין אותן שיחות, ככל שאינן מתייחסות לאישומים בהם הורשע. אין בדברים גם כדי להוות בסיס לענישתו. עם זאת, הם מאירים את השקפת עולמו, העומדת ביסוד העבירות שביצע. ככאלה, הם אינם מאפשרים לראות בעבירות שביצע משום מעידה אקראית. בהקשר זה יש לציין, כי מר האוזמן היה מודע, הלכה למעשה, לדיני ההגבלים העסקיים, כפי שעולה מהכרעת הדין.