164. אוסיף עוד, כי מדי ורד נמכרה לבעליה הנוכחיים כאשר אלה מיודעים על ההליכים הפליליים המתנהלים בעניינה. ביצוע הרכישה, במצב זה, מלמד על נטילת סיכון מודעת לאפשרות שהליכים אלה יסתיימו בכתבי אישום ובהרשעה. יש יסוד מוצק להניח, כי תנאי העסקה שיקפו סיכון מודע זה . העסקה אף לא בוטלה, גם לאחר שהתקבל כתב חשדות, אשר תורגם בהמשך לכתב האישום בהליך שבכותרת. יש במצב דברים זה כדי להחליש במידה משמעותית ביותר את הטענה לאי צדק כלשהו כלפי הבעלים הנוכחיים, בשל ההרשעה. אוסיף, כי מטיעוניה של מדי ורד עולה, כי היא מבקשת להמשיך ולהיבנות, לצורך התמודדות בהליכים תחרותיים, על הניסיון שנצבר בתקופה מושא ההליך שבכותרת. עולה מכך, כי בעמדתה הנוכחית של מדי ורד טמונה אסימטריה בולטת: מצד אחד, מבקשת החברה ליהנות מפירות מעשיהם של נושאי המשרה שכיהנו בה בתקופה האמורה. מצד אחר, מבקשת החברה, באותה נשימה, להתנער ממעשיהם של אותם נושאי משרה עצמם. אני מתקשה למצוא סבירות, איזון או צדק, בגישה זו.
165. מדי ורד טוענת, כי חל שינוי באקלים המשפטי מאז מועד הרכישה ועד עתה, בכל הנוגע ליכולת של חברה אשר הורשעה בעבירות הנדונות להשתתף בהליכים תחרותיים. ברם, כפי שעולה הן מהשתלשלות העניינים המתוארת בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין דיין הנ"ל, הן מן הפסיקה הנסקרת בו, זו הייתה מגמת הדין עוד במועד הרכישה של מדי ורד. אכן, קשה להלום כי רוכשיה של מדי ורד עשויים להיות מופתעים מכך, שהרשעתה בשורה ארוכה של עבירות על דיני ההגבלים העסקיים, כמו גם עבירות מרמה, עלולה לעמוד לה לרועץ בהשתתפות בהליכים תחרותיים עתידיים.
166. מדי ורד הוסיפה וטענה לקשיים שונים הנוגעים אליה ולתאגידים הקשורים אליה (ראו עדות מר נסים לחאם, עדות מר אופיר מרום). מנגד, הגישה המאשימה מוצגים (ת/3, ת/4 ו - ת/5 לעונש), המלמדים כי מצבה הפיננסי של חברת האם המחזיקה (בשרשור) במדי ורד, תקין. החברה הייתה רווחית בשנים 2016 ו - 2017. אין בעניין זה כדי להקרין באופן ממשי על סוגיית ביטול ההרשעה.
167. סוף דבר, לא מצאתי בטענותיה של מדי ורד צידוק של ממש לבטל את הרשעתה.
168. נוכח שיקולי הענישה הכלליים עליהם עמדתי, והתמונה הכוללת הנוגעת לעבירות שביצעה מדי ורד, אני קובע כי מתחם הענישה בעניינה עומד על קנס בסך של 700,000 ₪ ועד מיליון ₪. המתחם לו עתרה המדינה, 1 – 2 מיליון ₪, גבוה מדי בנסיבות העניין. עמדת מדי ורד, כי במקרה של הרשעה יש להעמיד את הקנס על רף של עד 400,000 ₪, אינה יכולה להתקבל כסבירה במכלול נתוני המקרה. העונש המתאים, בהתחשב בפעולות הנזכרות שנעשו בחברה במטרה להעלותה על פסים אחרים, ובפעולות חברתיות חיוביות שמבצעת קבוצת גאון (אשר רכשה את מדי ורד, ראו מוצגים 13 – 15 למוצגים לעונש), יהיה סמוך לרף הנמוך של מתחם הענישה, ויעמוד על 750,000 ₪. בשולי עניין זה אעיר, כי נוכח כל האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת מדי ורד, כי זהו מקרה מתאים להחיל את הגיונה של ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון בעניין לופוליאנסקי, המאפשרת סטייה ממתחם הענישה במקרים חריגים.