160. לעניין זה, לא נעלמה מעיניי ספרות משפטית, אליה מפנה מדי ורד, התומכת בשינוי המצב המשפטי הקיים בכל הנוגע להרשעתו של תאגיד (ראו, למשל, מאמרו של פרופ' דוד האן "האיש אחד יחטא ועל כל התאגיד תקצוף? עיון מחודש באחריותו הפלילית של תאגיד", העתיד להתפרסם בספר רובינשטיין (מוצג 64 לעונש מטעם מדי ורד)). ספרות זו עוסקת במצב המשפטי הרצוי. ברם, ענייננו במצב המשפטי המצוי, בו נקודת המוצא היא כי תאגיד נושא באחריות פלילית בדומה לאדם בשר ודם. כאמור לעיל, גם אמות המידה לביטול הרשעה חלות בעניינו של תאגיד באופן דומה, ואף מצומצם יותר.
161. זאת ועוד. מדי ורד מבקשת, כאמור, להסתמך על הנחיות והחלטות שעניינן העמדה לדין של תאגידים. נקודת האיזון בשלב הנוכחי של הדיון, לאחר שמיעה מלאה של ראיות בהליך פלילי וקביעת ממצאים בגדריו, אינה דומה לנקודת האיזון בעת ההחלטה על הגשתו. עוצמת הצידוק הנדרשת על מנת לבטל הרשעה גבוהה יותר בנקודת הזמן הנוכחית שלאחר הכרעת דין סופית, בה נקבעו ממצאים מעבר לספק סביר. ממילא, הרלוונטיות והמשקל של טענות הנשענות על החלטות הנוגעות להעמדה לדין של חברות נחלשים במידה ניכרת בצומת ההכרעה הנוכחי.
162. אוסיף, כי אין בפניי גם תמונה שלמה של השיקולים שנשקלו במקרים שונים בהם הוחלט, לפי הטענה, שלא להעמיד חברה זו או אחרת לדין בשל פעולות שונות שנקטה למניעת ביצוען של עבירות. ניתן להתרשם מן החומר שהוצג כי באותם מקרים, דוגמת פרשת סימנס, מדובר בהחלטה שהיא פרי דין ודברים שהתנהלו עם חברות כאלה ואחרות (ראו מוצגים 80.1, 80.2 למוצגי מרי ורד לעונש), בגדריהם הסכימו החברות לשלם לקופת הציבור סכומי כסף גדולים ביותר. במקרה אחד (פסגות), הושג הסדר בנסיבות בהן החברה נמכרה טרם היה ידוע על החקירה הפלילית, ונשקלו שיקולים של אינטרס ציבורי הנוגעים לאמון הציבור בשוק ההון. במקרה אחר, נשקל אינטרס ציבורי ייחודי בשימור יכולתה של חברה (סימנס העולמית) להמשיך ולספק מוצרים ושירותים חיוניים למשק, תוך שהליך פלילי מול חברה בת ישראלית, נמשך. שיקולים ייחודיים אלה אינם רלוונטיים למקרה הנוכחי.
163. לא למותר להוסיף, בהקשר זה, כי על פי התשתית שנפרשה, מדי ורד לא מיהרה לבצע תפנית בהתנהלותה. כך, למשל, מר אלטמן, אשר מן הראיות בהליך שבפניי עולה, לכאורה, מעורבות ממשית שלו במעשים מושא הכרעת הדין, המשיך למלא תפקידים בשירותה שנים לאחר אותם מעשים ולאחר שהחברה נמכרה לבעליה הנוכחיים.