נוכח האמור, לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית בכך, שהתובעים הפרו את תנאי השימוש. אולם השאלה היא, האם מדובר בהפרה יסודית אם לאו.
סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן – חוק החוזים תרופות) קובע מה היא "הפרה יסודית". סעיף 7(א) קובע, ש"הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית". מאידך, סעיף 7(ב) קובע, שאם "היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן ארכה...".
לטענת התובעים, אין מדובר בהפרה יסודית של תנאי השימוש והיה על פייסבוק לתת להם ארכה לתיקון ההפרה ולא לסגור את העמוד באופן חד-צדדי (עמוד 11 לסיכומי התובעים). לטענת הנתבעות, התובעים הפרו הפרה יסודית את ה- SRR ואת תנאי הדפים ופייסבוק היתה רשאית להסיר את הדף "סטטוסים מצייצים" מהשירות ללא התראה מראש וללא מתן אפשרות לתקן את ההפרה (עמודים 27 – 29 לסיכומי הנתבעים).
"השאלה אם מעשה או מסכת אירועים עולה כדי הפרת חוזה יסודית אינה שאלה כללית ועקרונית שיש עליה תשובה אחת 'נכונה', אלא היא שאלה הנטועה בתשתית הקונקרטית של המקרה המסוים..." כך על פי הנתבעות בסעיף 118 לסיכומים. סוגיית יסודיות ההפרה אינה מוכרעת על פי כלל אחיד וגורף והתשובה לשאלה, האם מתקשר סביר היה כורת חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, משתנה ממקרה למקרה (ע"א 7403/11 בשמא השקעות ומימון בע"מ נ' ניאגו, [פורסם בנבו] מיום 13.8.2013, פסקה 9).
יצוין ואין על כך מחלוקת, תנאי השימוש, המהווים את החוזה בין הצדדים, הם בבחינת חוזה אחיד על פי חוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982. תנאי השימוש נקבעים בלעדית על ידי פייסבוק והם משמשים "תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם" (הגדרת חוזה אחיד בסעיף 2 לחוק). פייסבוק משנה את תנאי השימוש מעת לעת, כפי שניתן לראות מהגרסאות שהוצגו, אך לא כללה בהם הוראה לפיה הפרה כלשהי מהווה הפרה יסודית של החוזה ואין לפנינו הסכמה לעניין זה. (לעניין הפרה יסודית מוסכמת בחוזים אחידים ראו: ד. פרידמן, נ. כהן "חוזים", כרך ד, 2011, עמודים 324 -325).
סעיף 6 לחוק החוזים תרופות קובע, שהפרה יסודית היא "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה". תכלית ההבחנה היא להבדיל בין הפרות חמורות המצדיקות מתן כוח לנפגע לבטל את החוזה לאלתר לבין הפרות קלות יותר, שאינן מצדיקות הסתלקות מן החוזה (ג. שלו, י. אדר "דיני חוזים – התרופות", 2009, עמוד 576).