ל"ט. בדיון בבית המשפט המחוזי (10.3.04) ביקשו המערערים להדגיש כי גם לאחר גילוי הפגם לא היה כל ניסיון להברחת נכסים, או העדפת נושים, ובעלי המניות המשיכו לספק לחברה אשראי בתקוה שתתאושש (עמ' 4 שורה 12). המשיב טען כי ניגוד העניינים בו היו נתונים המנהל הכללי של החברה ויושב הראש שלה מהווה ניהול כושל (עמ' 7 שורה 20), העולה בכדי עירוב
--- סוף עמוד 574 ---
נכסים ואינטרסים (עמ' 9 שורה 12), וכי ההסכם המשולש נחתם אך ורק בשל התחייבויות עבר של מקימי החברה עם חברת ענק (עמ' 8 שורה 6). בית המשפט המחוזי קיבל במלואה את גירסת המשיב. כן התייחס בית המשפט להפחתת החוב כלפי העמק ולהגדלתו כלפי המערערים כסימן נוסף לעירוב עניינים.
מ. הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים על דרך של "בקשה למתן הוראות" (ראו רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385). טבעם של הליכים אלה שאין בהם מקום לבירור שאלות שבעובדה (רע"א 2906/96 סולי ש. וואנו נ' מכון התקנים הישראלי, פ"ד נ(1) 298), וקיימת מגמה של הסתמכות על התשתית העובדתית שמציג המפרק. ההנחה היא כי המפרק, כמוהו כשאר נושאי התפקידים מטעם בית המשפט, "מביאים בפני בית המשפט תשתית עובדתית מוסמכת, שלעיתים קרובות אינה מצריכה חקירה ודרישה נוספת בדרך של הגשת תצהיר וחקירה עליו, כמצופה מנושא תפקיד הפועל תחת חסותו של בית המשפט" (ע"א 5709/99 לוין נ' שילר (לא פורסם) - השופטת פרוקצ'יה). כך היה גם במקרה דנא: המשיב לא הגיש תצהיר לבית המשפט, וממילא לא נחקר עליו. בית המשפט אמנם שמע את טענות הצדדים, שהן בעיקרן עובדתיות, אך אימץ כלשונה, וללא דיון, את גירסת המשיב. ברם בנסיבות, מתכנס המהלך שהוצג לעיל בסופו של יום לשאלה האם נפלו פגמים באופן ניהול החברה. זו היא שאלה שבעובדה. בדיעבד ספק האם לבירורה של שאלה זו תאם הליך של בקשת הוראות, ויתכן שהיה ראוי להעבירה לפסים של ערעור (סעיף 310(ג) לפקודת החברות; ע"א 380/89 מדינת ישראל נ' כוכב השומרון בע"מ בכינוס, פ"ד מה(4) 741; י' כהן, דיני חברות (חלק שלישי, 1994), 717). ואולם, אין בנסיבות – ואוסיף, בסופו של יום, במיוחד נוכח עמדת חברותי - תועלת של ממש, משפטית או כלכלית, בהחזרת הנושא לבית המשפט קמא.
מ"א. החברה, ככל חברה, הוקמה מתוך האינטרס הכלכלי של בעלי המניות, המערערים. בעלי המניות טענו, בפני בית המשפט המחוזי ושוב בפנינו, כי סברו שההתקשרות בהסכם ענק תביא לשגשוג החברה. המערערים אינם