--- סוף עמוד 575 ---
מכחישים שהסכמים קודמים קשרו אותם, לפחות באופן חלקי, לחברת ענק, אך טענו כי באותה עת התקשרות זו נראה רווחית ורצויה. בנסיבות אלה בהן החברה מתנהלת על מי מנוחות, שאלה היא היש פגם אינהרנטי בעצם כפל התפקידים של המנכ"ל ויו"ר החברה. שאלת התנהלותם של בעלי החברה כאותו "דבר מה נוסף" הנדרש להדחיית חוב - נקשרת לשני עניינים שאינם בהכרח מנותקים: שיטת המימון והפעולות שננקטו עם הופעת הקשיים שהביאו לקריסה. דומה כי קיימות מספר "אינדיקציות נגד" לגירסת חוסר תום הלב, שלא באו לידי ביטוי מספיק בערכאה הראשונה.
מ"ב. כפי שצוין בהחלטת המשיב כאינדיקציה לעירוב האינטרסים, המחירים ששילמה החברה למערערים בעבור ביצים נקבעו מראש, לכאורה מבלי להתחשב במחירים שהשיגה החברה בעבור הביצים בשוק החופשי. ברם, בראשית שנת 2000, לאחר שנקלעה החברה לקשיים, החליט דירקטוריון החברה להפחית, כאמור, למפרע את מחירי הביצים לשנת 1999. פעולה זו מתקנת כמובן את הפגם שבקביעת מחיר הביצים מראש. כבר ציינו, כי יתכן שניתן לראות בכך הזרמת הון בעלים לחברה. דהיינו, עם גילוי הקשיים בחרו הבעלים להזרים לחברה הון (בכובעם כדירקטורים), ולא לתבוע את התקבולים המגיעים להם (בכובעם כספקים); גישה זו, שדומה שיש בה מעירוב האינטרסים (אם כי לטובת החברה), יכלה להעיד על ניסיון כן להחיות את החברה, תוך סיכון הון בעלים שאם תקרוס החברה, כפי שאכן קרה, לא יוכלו לגבותו. לא הובאו נתונים מדויקים באילו סכומים בדיוק מדובר, אם כי בערעור משמר העמק נטען כי מדובר בכמליון וחצי ש"ח (מליון ורבע מהעמק, רבע מליון מרמת יוחנן).
מ"ג. ועוד, כפי שצוין בהחלטת המשיב מומנה החברה באמצעות אשראי ספקים. המערערים המשיכו להעניק לחברה אשראי עד ליום פירוקה, בין היתר - ככל הנראה - מתוך הנחה שיוכלו לשקמה. כמובן שאין באופן מימון זה כדי לשלול את טענת המימון הדק, אך אין להתעלם מהניסיון לשמור על המשך פעילותה של החברה. בנסיבות דומות - וגם לגישתו המקלה בתנאים להרמת מסך של פרופ' א' פרוקצ'יה - נכתב:
--- סוף עמוד 576 ---
"פרופ' פרוקצ'יה טוען, כי די במימון דק כדי להרים את מסך ההתאגדות. עם זאת, בחינת דבריו של המלומד מצביעה על כך, כי 'מאחר שמספר התאגידים הממומנים באופן דק הוא משמעותי יש לאפשרות בהרמת המסך בעילת המימון הדק משמעות מרחיקת לכת...' ושנית 'כדי לזכות ביתרונותיה של תורת האחריות המוגבלת, יצרכו בעלי החברה לסכן בעסק סיכון של ממש משלהם'. הסתייגויותיו אלה של פרופ' פרוקצ'יה עצמו מצביעות על הקושי במדיניות של הרמת מסך כאשר מדובר במימון דק כעילה היחידה. חומר הראיות מצביע על כך, כי הנתבעים היו ערבים אישית לחשבון הבנק ונטלו הלוואות אשר בגינן נתבעו אישית ע"י הבנק... דבר זה מעיד לדעתי על כך שיש לקבל את גרסת הנתבעים ולא את גרסת התובעת שהרי, עשו זאת על מנת להזרים מזומנים לחברה שכן, האמינו באמת ובתמים, כי יהיה בכוחם לחלץ את החברה מהקשיים הכלכליים אליהם נקלעה ולכן גם לפי גישתו של פרופ' פרוקצ'יה היה בהחלט בהתנהגות הנתבעים כדי ללמוד על סיכון ממשי שלהם כבעלי מניות ביחס להתחייבויות של החברה" (ת"א (שלום קריות) 3695/03 בית הברזל טנוס בע"מ נ' אוסאמה (לא פורסם) - השופט נווה).