11. ואמנם, בעשורים האחרונים, התפתחו תורות חברתיות, כלכליות ומשפטיות המבקשות ליצור סינתיזה בין גורמי היעילות והתועלת של הפרט ושל התאגיד העיסקי, לבין ערכי האתיקה והמוסר ביחסים בין בני אדם כפרטים וכתאגידים, ובינם לבין השלטון. עקרונות של צדק והגינות מהווים כיום חלק אינטגרלי מהמשפט הפרטי, וניטעו עמוק בדיני החוזים ובדיני התאגידים כאחד. ואכן,
"גם בשוק חפשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים, והפוגע באותם כללים ייתן את הדין... ענייננו הוא "במוסר העסקים" בחיי המסחר והעסקים, וחריגה מאותו מוסר עסקים תחוייב בתגובתו של בית המשפט".
(דברי השופט מ' חשין בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פד"י מח(5) 705, 719 (1994);
--- סוף עמוד 589 ---
ראו גם גבריאלה שלו "הבטחה, השתק ותום לב", משפטים טז (תשמ"ט) 295, 313).
ההגנה החוקתית על הזכות הרכושית
12. זכות האדם על קניינו-רכושו במובנו הרחב של מושג זה קיבלה מעמד-על חוקתי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בסעיף 3 לחוק היסוד נקבע: "אין פוגעים בקניינו של אדם". ההגנה החוקתית על קנין הפרט מוצאת את ביטוייה ביחסי הפרט עם השלטון. היא משתקפת גם במערכות יחסים משפטיים בין פרטים בתחום המשפט האזרחי. מקור הזכות החוקתית להגנה על הקנין במובנו הרחב נובע מחוק היסוד. המשפט הפרטי לענפיו השונים מגן על הזכות החוקתית, ומעניק סעדים בגין הפגיעה בה:
"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע את זכות הקנין ("אין פוגעים בקניינו של אדם"), ואילו דיני הקנין של המשפט הפרטי - חוק המקרקעין, חוק המיטלטלין וחקיקה אזרחית אחרת שעניינה הגנה על הקנין - מגינים על זכות זו ומעניקים סעד בגין הפרתה".
(אהרן ברק, פרשנות במשפט: פרשנות חוקתית, 786 (1994) (להלן - פרשנות חוקתית); בג"צ 2481/93 דיין נ' וילק, מפקד מחוז ירושלים, פד"י מח(2) 456 (1994)).
13. גם דיני התאגידים, כענף במשפט הפרטי, נותנים הגנה לזכות הרכושית במובנה הרחב, ומספקים תרופות להפרתה. מעמדה של זכות הקנין במשפט הפרטי מושפע במישרין מעיגונה כזכות חוקתית, ולמעמד זה ניתן משקל מיוחד במצבים שונים המחייבים איזון ויישוב ביניהם. אכן, העקרונות החוקתיים, וההגנה על הקנין בכללם, נטמעים גם בתחום המשפט הפרטי, בהיות עולם החשיבה החוקתי חלק מהחשיבה המשפטית הכללית, ובהתפרשו גם על תחומים הנתונים לאוטונומיה של הרצון הפרטי (כדבריו של ברק, פרשנות חוקתית, שם, עמ' 77).
14. בהיות המשפט החוקתי והפרטי אחוזים זה בזה עד לבלי הפרד, מערכת האיזונים בין הערכים הנוגדים, המאפיינת את המשפט החוקתי, ומשתקפת, בין היתר, בפסיקת ההגבלה שבחוק היסוד, משפיעה ומקרינה אף