בעידן האחרון, מתאפיין התאגיד העיסקי בדואליות, שהפן האחד שלה הוא - שיקולים עיסקיים המודרכים על-ידי שיקולי יעילות ותועלת, והפן האחר הוא - קיום חובות הגינות ותום לב ביחסים עם קבוצות שונות עימן בא התאגיד במגע במסגרת פעילותו העיסקית (זוהר גושן, "מבט ביקורתי על חוק החברות החדש: תכלית החברה, הצעות רכש והתובענה הייצוגית", משפטים לב(2) (תשס"ב) 381; עלי בוקשפן, "על חברה וחברה, ועל מעמדו של סעיף 11 לחוק החברות במשפט הישראלי", משפט ועסקים א' (תשס"ד) 229; אוריאל פרוקצ'יה, "הבעלות על הפירמה וסייגיה - נושים, עובדים, אלמנות ויתומים בדיני החברות", משפטים כב (תשנ"ג) 301). התאגיד חב, אפוא, חובות הגינות ותום לב, בין היתר, לציבור הנושים החיצוניים עמו הוא בא במגע בפעילותו העיסקית.
19. שנית, במסגרת ההגנה הניתנת בדיני התאגידים לנושים חיצוניים של חברה, יש להתחשב בזכות הקנין הנתונה להם במובנה הרחב, הזוכה למעמד חוקתי במשפט. נושה שנתן אשראי לתאגיד ולא קיבל את פרעון חובו, או סיפק לתאגיד שירותים או סחורות בלא שקיבל תמורה עבורם, נפגע בזכותו הרכושית המוגנת במשפט. פגיעה זו היא פגיעה בזכות בעלת אופי חוקתי, הניצבת ברמה נורמטיבית עליונה.
20.
--- סוף עמוד 592 ---
ושלישית, ההגנה על זכות הנושים החיצוניים לקבל פרעון חובם מהחברה, הגם שהיא מהווה זכות רכושית בעלת אופי חוקתי, וכרוכות בה חובות תום לב והגינות שהחברה חבה כלפיהם, אינה גוררת עימה הגנה מוחלטת אלא הגנה יחסית בלבד. היקפה של ההגנה נגזר מהאיזון הנדרש בין זכותו של הנושה החיצוני לפרעון חובו מצד אחד, לבין ערכים וזכויות נוגדים בעלי משקל בנתוני המקרה, מצד שני. בסוגיית השעיית פרעון חובות של בעל מניות על-ידי החברה, מתחייב איזון ראוי בין זכויות הנושה החיצוני בנשייתו כלפי החברה, לבין ערכים נוגדים שיש להתחשב בהם, ובכללם חופש ההתאגדות, ערך האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, והגבלת האחריות המאפיינת אותו, הנטועים עמוק בדיני התאגידים. משמעותם היא כי יש להפריד בין התחייבויות החברה לאלה של בעלי מניותיה, וככלל, אין בעל מניות נושא בהתחייבויות החברה אלא כדי השקעתו בה.
נבחן בהקשר זה את מעמדם של בעלי המניות בתאגיד, המזרימים אליו הלוואות בעלים והופכים בכך גם לנושיו, ואת היחס בינם לבין הנושים החיצוניים, בין היתר בנסיבות של מימון דק בחברה.
שיקולים בהגנה על בעלי מניות במעמדם כנושים פנימיים של התאגיד