8. כמו כן, אני מסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה העובדה שהצדדים לא דבקו בהוראות ההסכם ולא פעלו במסגרת ישות משפטית של חברה, כדי למנוע את הפעלתו של מנגנון הבוררות. הצדדים הביעו בהסכם את רצונם המפורש לפיו במקרה שבו אחד הצדדים יהיה מעוניין לפרוש מהמיזם המשותף הקשור למוצר הרפואי, יופעל מנגנון הבוררות. אמת, הצדדים לא הקימו חברה. אולם הם המשיכו ופעלו במשותף לשם קידום המיזם, ועל כך אין חולק. כידוע, ככלל יש לתת תוקף להסכמת הצדדים לקיים הליך בוררות, ורק שיקולים כבדי משקל יצדיקו דחייתה של בקשה למינוי בורר כאשר הוסכם על כך מראש בין הצדדים [רע"א 5820/98 רסידו סי בע"מ נ' שמשון קידוחים ובניין בע"מ, פ"ד נב(4) 769, 772 (1998); רע"א 2561/15 בראון נ' גונשיורובסקי, פסקה 9 (26.10.2015)]. בנסיבות העניין, לדעתי, על בית המשפט לתת תוקף לרצון הצדדים, כפי שהובע בתניית הבוררות. העובדה שלא הוקמה חברה, אלא הצדדים המשיכו ופעלו במסגרת מעין שותפות, היא טפלה לעיקר, והוא כי הצדדים הסכימו שבורר יהיה זה שיכריע מהם המחיר והתנאים שבהם יימכר חלקו של הצד הפורש מהמיזם.
9. אשר לטענתה של מדיקל לפיה היה על בית המשפט המחוזי לפעול לפי המנגנון הקבוע בסעיף 44 להסכם, היינו, להפנות את הצדדים ללשכת רואי החשבון על מנת שימונה בורר שהוא רואה חשבון; על פניו, סעיף 44 להסכם אינו עוסק במינוי בורר שתפקידו להכריע מהם המחיר והתנאים שבהם יימכר חלקו של צד המעוניין לפרוש מהמיזם, אלא הסעיף עוסק במקרה שבו אחד מהצדדים מטיל וטו על מכירת המוצר לצד שלישי. סעיף 45 להסכם מדבר על "הבורר המוסכם", אולם מונח זה תלוש מהקשרו בסעיף 44 הקודם לו. בנסיבות אלה, אני סבור כי בהתאם לסעיף 8 לחוק הבוררות, היה בית המשפט רשאי למנות בורר בעצמו. אשר לכישוריו של הבורר, אין כל יסוד לטענתה של מדיקל לפיה נקבע בהסכם כי הבורר יהיה רואה חשבון. אמנם נקבע כי לשכת רואי החשבון היא שתמנה את הבורר (לצורך סעיף 44 להסכם) אולם לא נאמר שם במפורש כי על הבורר להיות רואה-חשבון או כי חייבת להיות לו הכשרה מסוימת. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לכך שנדרשת הערכת שווי, אולם ציין במפורש כי הבוררת שמינה תהיה רשאית להסתייע בשירותי בעלי מקצוע על מנת להגיע להכרעה מושכלת. לא נפל כל פגם בקביעה זו.
10. נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ט בטבת התשע"ח (16.1.2018).