45. לטעמנו, כל טענותיהם של הנתבעים בענין זכויותיה הכספיות של התובעת נטענו במנותק מטיוטות הסכמי ההתקשרות שהוגשו לנו וללא שהנתבעים התמודדו עם שלל הטיוטות או עם המציאות, במסגרתה שילמו לתובעת תשלומים מתשלומים שונים בזיקה לטיוטות ההתקשרות.
מהם, איפוא, תנאי העסקתה של התובעת?
46. בכדי לקבוע מה היו תנאי העסקתה של התובעת נדרש לפרשנות הטיוטות שהוצגו בפנינו. בהקשר זה נציין כי דרכי פרשנותו של חוזה נקבעו בסעיפים 25 ו-26 חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 בנוסחו המתוקן (2011) (להלן: "חוק החוזים"). בסעיף 25 לחוק החוזים נקבע:
"(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל."
47. עינינו הרואות כי בסעיף 25 לחוק החוזים נקבעו הכללים שעל הפרשן לאמץ בבואו לפרש טקסט חוזי שהונח בפניו. אין חולק, שבנסיבות בהן לא נחתם חוזה ולא קיימת טיוטה שכל הוראותיה מוסכמות אלא שלא נמצאה לצדדים שעת כושר לחתום עליה, עלינו "לחלץ" מתוך הכתובים את אומד דעתם המשותף.
48. בל נשכח, כי במסגרת הפרשנות לה אנו נדרשים עלינו לזכור כי התובעת היא שניסחה את החוזים ועיצבה אותם. ובלשונו של בית המשפט העליון:
"נקבע בתיקון שחוזה הניתן לפירושים שונים - ולצד אחד עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו "עדיף על פירוש לטובתו". ודוק, "מעצב" ולא "מנסח". נדמה שמנסח יהא בגדר מעצב, אך לא בהכרח ההיפך. ייתכן מצב בו ראובן מעצב את תנאי החוזה, אך הוא ושמעון ביחד ניסחו אותו. אף ייתכן מצב נוסף בו ראובן ושמעון מעצבים את תנאי החוזה, אך ראובן הינו המעצב העיקרי, וגם אז, כאשר קיימות מספר אפשרויות פרשניות, יועדף פירוש החוזה לטובת שמעון. המונח "מעצב" נבחר על אף הפסיקה שהתוותה את העיקרון של פרשנות לרעת "המנסח". עקרון זה היה מושרש היטב בפסיקה עוד בטרם התיקון ואף עוד בטרם חקיקת חוק החוזים (ראו למשל : ע"א 30/49 לונדון אינשורנס חברה לביטוח בע"מ נ' וינברג, פ"ד ה 24, ע"א 409/78 גולן נ' פרקש, פ"ד לד (1) 813, ע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70). כלל "המעצב" חשוב כפי שהיה חשוב כלל הפרשנות לרעת המנסח".
(רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי – סהר חברה לתביעות בע"מ ואח' (2012))