94. מן המפורסמות, כי "ההנחה היא שהצדדים לא התכוונו לכך שהחוזה יקשור ביניהם לנצח. לפיכך, יפורש החוזה כמקנה לכל צד ברירה לבטלו בהודעה שתינתן לצד השני פרק זמן סביר מראש" (ר' ד' פרידמן נ' כהן חוזים כרך ג', אבירם הוצאה לאור (2003) בעמ' 253).
95. עוד עלינו לזכור כי התובעת אינה ה"אדם הסביר" אלא עורכת דין (אף שכטענתה היתה באותה עת חסרת נסיון מקצועי אך בעלת ההשכלה הרלוונטית) היא שניסחה את החוזים ועיצבה אותם, כלשון החוק. כך שבהתאם לכלל שנקבע בסעיף 25 (ב1) לחוק החוזים -
"(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו"
96. על הגיונו של כלל הפרשנות נגד המנסח, עמד הנשיא שמגר ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח (4) 70, 76-77, בציינו:
"ההנחה היא כי הנסח טרח להבטיח זכויותיו בעת ניסוח המסמך, בייחוד כאשר מדובר על בעל דין, אשר לו כוח והשפעה כדוגמת חברת ביטוח, הניצבת מול האזרח, היחיד הנזקק לשירותי הביטוח. אם הנוסח הוא דו-משמעי או רב-משמעי, ניתנת עדיפות פרשנית נגד הנסח, שהרי אם הוא – שדאג לענייניו – יצר נוסח בעל משמעויות שונות, אין הוא יכול לבחור לעצמו דווקא את החלופה הנוחה לו ביותר; היפוכו של דבר: הוא נתפס על ידי אותה חלופה, שהיא אפשרית לפי הטכסט, המבטאת הגנה טובה יותר על האינטרס של המבוטח...כלל הפרשנות בא כאיזון מול השליטה בניסוח. הכלל מגן על אינטרס ההסתמכות של הצד השני המבוטח – אשר היה זכאי להניח כי ניסוח החוזה יתפרש פירוש סביר אשר עליו סמך".
97. בסיכומי התשובה הפנתה אותנו התובעת לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין גלית צור - קמיל טרשנסקי שירותי נדל"ן ואח' (2017) (להלן –"ענין צור") עליו, בין היתר, היא מבקשת לבסס זכאותה לקבלת עמלות ממחירן של דירות שנמכרו לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד. אלא מאי? הסכמה כאמור היה על התובעת להוכיח וזאת לא נעשה על ידה.
98. ראשית, לא הוכח כי קיים היה נוהג לתשלום עמלה מכח הסכם ההתקשרות לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד. זאת ועוד. בענין זה לא התגבשו חילופי הדברים בין הצדדים לכדי הסכמה מחייבת. היה זה רצונה של התובעת כי תראה משך שנים לאחר סיום ההתקשרות פירות לעמלה. אלא שבגין עבודתה זכאית היתה התובעת לתגמול שגובה 5,000$ ולא הוכח בפנינו כי בקשתה של התובעת לקבל אחוזים ממכירת דירות שהיא לא היתה הגורם היעיל בקשירת העיסקה למכירתן, התקבלה על דעתם של הנתבעים.