6. אני מצידי השבתי שמתוך אחריות למערכת ולאחר כ- 38 שנות שירות אני נענה לבקשה. ראה מסמך מס' 3.
7. כל אותה עת נושא הדין המשמעתי (בדגש על משמעתי) היה "על השולחן" ולמרות זאת נתבקשתי להאריך את כהונתי לשנה יותר מהתכנון שלי לפרוש.
8. לאור האמור לעיל ברור, אפוה, שאין כל קשר בין פרישתי להליך המשמעתי ,וטענה אחרת בשקר יסודה ובמקומות אחרים ניתן לכנותה כ"הוצאת דיבה" או "לשון הרע".
ראוי גם להביא את עמדת רשות שדות התעופה בהליך המשמעתי שהתקיים:
"ב. עמדת רשות שדות התעופה
--- סוף עמוד 42 ---
1) נבצר מסמנכ"ל למינהל של רשות שדות התעופה, מר שמואל זכאי, להופיע לדיון. עמדתו הועברה בכתב וכן מכתבו של מנכ"ל רש"ת מר מור. ממסמכים אלה למדנו על שנות עבודתו של הנאשם – 37 שנים, ועל איכות תפקידו הנוכחי במנהל נתב"ג, אותו הוא ממלא בהצטיינות, כמו את יתר תפקידיו, תוך קידום של פרוייקטים לאומיים, כמו הקמתו של טרמינל 3. כן שמענו פרטים על חלקו של הנאשם בהתמודדות עם אירועי טרור בנמל התעופה".
גם בעניין הנדון, כפי שהעיד מר שריג, מה שעמד מול עיניו היה טובתה של "רש"ת" והשירות הנוסף לנוסע. בצדק מלין מר שריג על דרך התייחסות ב"כ "רש"ת" לעדותו.
במכתבו מתייחס מר שריג גם להשגות הנטענות באשר לעדותו על מכוני כושר בשדות תעופה ברחבי העולם.
לדברי התגובה צירפה "זאוספורט" מסמכים עם נתונים אחרים מאלו שהוצגו על-ידי "רש"ת".
נוכח הנאמר בפסק הדין, אין כלל צורך להתייחס למחלוקת זו.
כאמור, שותף אני לדעתו של מר זאב שריג שהיה מקום לנסות ולהגיע לפשרה כלשהי. יש להצטער על כך שעקב מעורבות רגשגית וכעס של עו"ד מירי בן הרוש, הגם שהיה מוצדק לחלוטין, לא התכנסו הצדדים יחדיו כדי למצוא פיתרון אשר יאפשר תוספת ל"חוזה ההרשאה", כדי שניתן יהיה להפעיל את "מכון הכושר" המפואר שנבנה במקום. עו"ד בן הרוש הייתה כה פגיעה ועיקשת בנדון, עד כי לא הביאה לידיעת "זאוספורט" את החלטת מנכ"ל "רש"ת" מיום 30/12/2008 שעשויה הייתה, בנסיבות העניין, להתקבל על-ידי "זאוספורט" ולפתור את הסכסוך.
לאמור, יש השפעה על התביעות ההדדיות.
--- סוף עמוד 43 ---
6. התביעות הכספיות:
תביעת "רש"ת":
בעדותה התייחסה עו"ד בן הרוש לנזקים הנתבעים:
"ש. מירי, את יכולה בבקשה לפרט את הנזקים שהרשות תובעת כאן? ממה הם נובעים?
ת. כן, למעשה הנזקים הם הדמי הרשאה שהחברה חייבת לרשות שדות התעופה. החברה שילמה חודש אחד בלבד".