ended, we lost and now you can, and all it’s not relevant anymore, something like that.
A. I mean I just, we just assumed they would know and he would, Mr. Azior would be as forthright as anybody making that point to the bank, I think we just, I think once we lost the arbitration we just stopped everything and went home."
ברגע שהפסידו, כדבריו של אספר, עזבו הכל והלכו הביתה. כלומר, כשלא ניתן היה עוד להפעיל לחץ בלתי לגיטימי על עזור, הופסק הקמפיין.
לאור כל האמור, אני דוחה את גרסת הנתבעים לפיה הם "דחו מכל וכל" את תכנית המשחק וקובעת כי תכנית המשחק היוותה את הבסיס לפעולות הנתבעים ובכלל זה הפרסומים נשוא התביעה. על משמעות קביעה זו, להלן.
4. על הלגיטימיות של תכנית המשחק, עילות התביעה ומה שביניהן – הפרק המשפטי
כפי שעלה מחומר הראיות לעיל, תכנית המשחק היוותה את הבסיס לפעולות הנתבעים ובכלל זה הפרסומים נשוא התביעה (על ניתוח הפרסומים בעילה של איסור פרסום לשון הרע להלן).
לשיטתם של הנתבעים, ככל שאין בפרסומים נשוא התובענה משום לשון הרע, הרי שאין כל פסול בתכנית המשחק, לכשעצמה, אשר הינה בבחינת פרקטיקה מקובלת בעולם העסקי. גם מוטי מורל אישר בעדותו כי "זה מה שנקרא נוהל מקובל בענף ובעסקים בכלל ועושים את זה הרבה." (ראו פרוטוקול מיום 22.12.11, עמ' 15 ש' 2).
ככל שאכן קיימת פרקטיקה כאמור של מסע יחסי ציבור שמטרתו להרוס אחר, הרי שמדובר בפרקטיקה בלתי לגיטימית בעליל.
אין כל לגיטימיות בפניה לנושים, לעובדים, לרשויות המס ואף לחברי כנסת כדי שיפעלו כנגד אדם אחר, כאשר המטרה העומדת ביסוד הפנייה אינה עניינית וכל מטרתה פגיעה באחר.
אין כל לגיטימיות בכך שגישת יתר לאמצעי התקשורת, המושגת באמצעות שירותי יחסי ציבור הנרכשים בממון רב, מנוצלת להשחרת שמו של אדם, שכל חטאו הוא בכך שלא ניאות להיכנע לדרישות ולתכתיבים שהפנה לו עמיתו במסגרת משא ומתן. יש בכך שימוש ציני ופסול בחופש העיתונות ובחופש הביטוי.
העיתונות היא הזירה הציבורית שבה מתאפשר שוק דעות יעיל. שוק שבו ידיעות תקשורתיות נקנות באמצעות ממון, מתוך מניעים זרים, הוא שוק דעות מסוכן, בעל פוטנציאל הרסני. הוא גם איננו שוק דעות חופשי ומשוכלל שבו התחרות בין הדעות והרעיונות השונים לבין עצמם היא שתוביל לחשיפת האמת. זהו שוק שבו לחזקים ולעשירים יתרון ברור על פני האחרים והם שמכתיבים את כותרת העיתון של מחר.