כמובטח. בכך פגם מהותי שכן למערער לא נמסר כלל שנשקלים פיטוריו (להבדיל מסיום העסקתו בדרום אפריקה) לאחר קרוב לעשרים שנות עבודה במשיבה; לא הוסבר לו מה העילות לכך (שכן גם אם אין אפשרות כלכלית להמשיך ולהעסיקו בדרום אפריקה - אין משמעות הדבר שלא ניתן לשבצו כמנהל פרויקטים בארץ); ולא התאפשר לו להגן על מקור פרנסתו ולהציע שיבוצים חלופיים אפשריים, כאשר בהחלט ייתכן ששימוע בנסיבות המקרה עשוי היה לשנות את רוע הגזירה ולאפשר בכל זאת את המשך העסקתו של המערער בפרויקט אחר. צודק לפיכך המערער כי מדובר בפגם מהותי ולא "טכני", וכי הוא זכאי לפיצוי כספי בהתאם".
20. אשר לגובה הפיצוי, הרי שעילת הפיצוי היא כאמור הפרת חובת תום הלב, ולא הפרת חובת השיוויון, ומכאן כי מתחם הפיצוי קרוב יותר לזה הנפסק בגין הפרת חובת שימוע, ולא זה הנשקל בגין הפלייה פסולה. נציין כי בהקשר לדרך פסיקת פיצוי זה חל שינוי בפסיקה, וזה "לא נקבע עוד (דרך כלל) לפי מכפיל של שכר העובד אלא כסכום גלובלי" (מתוך ענין קומבה). בתוך כך קיימים מספר שיקולים המצדיקים פסיקתו ברף הגבוה. ונזכיר, המדובר בעובד אשר הועסק בחברה כ 30 שנים, לאורך שנות העסקתו מילא את תפקידו במסירות ונאמנות, ולכן אף קודם לתפקיד ניהולי, חוסר הצלחתו בתפקיד הניהולי נבעו מהעדר מיומנויות ניהוליות מספיקות, ומבלי שהוטל דופי במסירותו או ביכולותיו המקצועיות. אמנם, נערכו שתי פגישות טרם פיטוריו, כשכבר בפגישה הראשונה הועמד המערער על אפשרות פיטוריו, אם לא יימצא תפקיד חלופי. יחד עם זאת, לא הונחה תשתית מספקת כי בפגישה השניה נערך דיון מעמיק בנושא זה. בשיכלול השיקולים - מבלי להידרש בענין זה לסוגיית הבניית מתחם הפיצוי בגין הפרת חובת השימוע במהלך פיטורים - הרי שפיצוי בסך 150,000 ₪ חורג ממתחם זה, ועל כן יש מקום להפחיתו, ולהעמידו על 100,000 ש"ח.
21. טענה נוספת נוגעת לקיזוזים שנעשו מחמת נסיעה שעשה המערער ברכב החברה שנשאר ברשותו בתקופת ההודעה המוקדמת.
תכלית הנסיעה היתה שנויה במחלוקת בין הצדדים. בעוד המערער טען כי עשה שימוש ברכב במסגרת חיפוש עבודה הרי שהחברה טענה כי היה מדובר בעבודה אצל קבלן אחר המתחרה בה. בית הדין קמא קבע כי "התקשנו לקבל הטענה לפיה מדובר רק בחיפוש מקום עבודה חלופי" וכן הוסיף וקבע כי המערער "הופיע בשם
--- סוף עמוד 17 ---
קבלן המתחרה בנתבעת לצורך קבלת עבודה על ידי אותו קבלן בפרויקט שגם הנתבעת בקשה להשתלב בו".