--- סוף עמוד 36 ---
רכש כדאיות, העלולות להיות מסוכלות בשל התערבות לא ראויה של נושאי-משרה בחברה (חביב-סגל, בעמ' 547).
58. כדי להתמודד עם קשיים בסיסיים אלה, הורה החוק בהסדר קוגנטי על חובת קיום הצעת רכש מיוחדת, המקנה לבעלי המניות מעמד של השפעה על גורלה של יוזמת רכישת השליטה. בכוחם להדוף הצעה הנחזית בלתי יעילה מבחינת החברה, ובכוחם ליצור מהלך של מיקוח להעלאת מחיר המניות לצורך מכירתן, בתנאים של שוויון בין בעלי המניות.
הרגולציה של רכישת שליטה ראשונית בחברה הציבורית נועדה, אפוא, להבטיח העמדת הצעת הרכש למבחן בעלי המניות הניצעים, ומתן זכות בחירה חופשית לבעלי מניות אלה אם לקבלה או לדחותה. פיקוח זה של בעלי המניות באמצעות הצעת הרכש נועד לקדם את טובת החברה ובעלי מניותיה, לשלול הצעות פוגעניות, ולקדם הצעות מועילות, העלולות אחרת להידחות על-ידי גורמים בחברה שטובתה אינה לנגד עיניהם. השגת תוצאה זו מחייבת גם שלילת אפשרות לרכוש שליטה בחברה בהדרגה על-ידי איסוף מניות מהציבור בדרך של רכישות חוזרות בבורסה, שאינה אלא עקיפת החובה לפקח על הליך רכישת השליטה בדרך של מתן מעמד לבעלי המניות להתייחס אליו במסגרת מנגנון ממוסד (חביב-סגל, בעמ' 533-534; מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך 732 (2006), להלן: ימין ווסרמן).
59. מנגנון הצעת הרכש המיוחדת, כדרך אפשרית לביצוע רכישת שליטה בחברה, טומן בחובו תועלות פוטנציאליות שונות לחברה ולבעלי מניותיה: ראשית, כאשר המחיר המוצע עבור מניות החברה עולה על השווי המוערך שלהן על-ידי בעלי המניות, יכולים האחרונים למכור את מניותיהם בחברה למציע ברווח. במובן זה, הצעת רכש עשויה, אפוא, לשפר את מצבם של בעלי המניות בחברה. שנית, התנאת הרכישה בהסכמת רוב בעלי המניות בחברה, מבטיחה כי הרכישה תצא לפועל רק כאשר היא עולה בקנה אחד עם טובתם המצרפית של בעלי המניות ועם טובת החברה, וכאשר היא מקדמת את היעילות הכלכלית של התאגיד, שהרי: "ההנחה היא, כי אם רוב בעלי המניות העצמאיים מסכימים למכור את זכויותיהם, המחיר המוצע על ידי הרוכש הוא מחיר הולם, והקצאת המקורות הנובעת מן העסקה היא הקצאה יעילה" (הצעת חוק החברות, בעמ' 108). שלישית, החובה לקיים הצעת רכש מגנה גם על עקרון השוויון בין בעלי המניות, בהבטיחה כי הם יזכו לנתח שווה מהתמורה המשולמת על-ידי הרוכש עבור
--- סוף עמוד 37 ---
השליטה הנרכשת (גושן, בעמ' 398-399). ולבסוף, קיומו של מנגנון הצעת רכש מאפשר רכישת שליטה בחברה גם בניגוד לעמדת ההנהלה, והדבר עשוי בעקיפין להרתיע את הנהלות החברות מפני ניהול כושל ורשלני, ולשמש אמצעי יעיל להחלפת הנהלות או בעלי שליטה בלתי יעילים. בשונה מדרך המיזוג, ומשיטות אחרות של השתלטות המחייבות נקיטת צעדים במסגרת החברה, הצעת רכש מיוחדת אינה מצריכה, ככלל, פעולה מצד נושא-המשרה בחברה. היא מתבצעת כעסקה בין רוכש השליטה לבין בעלי המניות של החברה הנרכשת, ולא כעסקה עם החברה עצמה. מכאן, כי האורגנים של החברה הנרכשת – האסיפה הכללית והדירקטוריון, ככלל, אינם מעורבים במישרין בעסקה הנדונה, מלבד לצורך מתן חוות-דעת של הדירקטוריון ביחס לכדאיות הצעת הרכש, כאמור בסעיף 329 לחוק, וחובות נושאי-משרה לפעול בענין הצעת רכש לטובת החברה (סעיף 330 לחוק) (חביב-סגל, בעמ' 557; גרוס, בעמ' 547; חנס וידלין, בעמ' 109-110). קיום מנגנון הצעות רכש מחייב את נושאי-התפקידים בחברה להיות ערים להתפתחויות בשוק, ולאפשרות כי אם החברה תנוהל באופן לא יעיל היא תהפוך יעד לרכישה, שבסיומה עשויה הנהלת החברה להיות מוחלפת. מצב זה מאיים על מעמד המנהלים, ויש בו כדי לדרבנם לפעול ביתר שאת לשיפור יעילות החברה ולהשאת רווחיה. בכך, מסייע מנגנון הצעת הרכש לשיכוך בעיית הנציג בין הנהלת החברה לבעלי מניותיה (גושן, בעמ' 126, 158; גושן, הצבעה אסטרטגית, בעמ' 126; אירית חביב-סגל "זכויות הצבעה והפיקוח על מנהלי חברות ציבוריות" עיוני משפט טו(3) 509, 517 (1990)).