--- סוף עמוד 55 ---
באופן מהותי. אין לתאר, כי סאן היתה נכונה להזרים הון בשיעורים האמורים תוך לקיחת סיכון כי התמורה שהזרימה לתרו תיתקל בכשלון תמורה נגדית כמעט מלא מצד תרו, ככל שהצעת הרכש המיוחדת, אם תידרש לקיימה, תיכשל עקב התנגדות בעלי המניות.
רביעית, יש להניח כי הצדדים התכוונו להשתית את ההתקשרות על גורמים של ודאות ובטחון ביחס לתמורות ההדדיות שהם התחייבו להעניק זה לזה. מאחר שהזרמת ההון על-ידי סאן נדרשה בדחיפות רבה כאמצעי הצלה של החברה, סביר להניח כי בהתקשרם בעסקה הניחו הצדדים כי העברת השליטה במסגרת האופציה אינה מותנית באפשרות שתחול חובת הצעת רכש מיוחדת, אשר עלולה לסכל את ההעברה, ועמה את התמורה הנגדית שתרו התחייבה לתת לסאן. אכן,
"ההנחה הינה כי הצדדים לחוזה – לכל חוזה – כאנשים סבירים, שואפים לביטחון וודאות ביחסים שביניהם; כי הגשמת ציפיותיהם הסבירות היא רצון המשותף להם, וכי הם שואפים למנוע סכסוכים וסתירות ביחסים שביניהם ... אך טבעי הוא כי ההסדר הנורמטיבי שבין הצדדים יתפרש באופן המבטיח ביטחון ביחסיהם ההדדיים וודאות באשר לחובותיהם וזכויותיהם. רק כך יוכלו הצדדים למלא את שנטלו על עצמם, ולהגשים את שהסכימו ביניהם. זהו אפוא אינטרס טבעי של צדדים לחוזה, כי החוזה יפורש באופן המגביר את הביטחון והוודאות ביחסים החוזיים. זה גם אינטרס של שיטת המשפט כולה" (אהרון ברק פרשנות במשפט – פרשנות החוזה (כרך רביעי) 577-578 (2001)).
ההנחה המסתברת מתוכן ההתקשרות ונסיבותיה היא, אפוא, כי הצדדים התכוונו לבסס את העסקה ביניהם על תשתית נתונים מוצקה וודאית, שנתקיימה בעת ההתקשרות, ולא על נתונים בלתי-ודאיים העשויים להתקיים בעתיד, לכשהסכם האופציה ימומש. רק בדרך זו, יכלו להעריך את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בעסקה, ולתמחרה כראוי (אסף חמדני "מיזוג והצעת רכש מלאה לאור תיקון מס' 3 לחוק החברות" תאגידים ב/1103, 110-111 (2005)). הדרך להגשים ודאות זו היתה באמצעות ביסוס תנאי העסקה על נתוני המצב הקיים בעת ההתקשרות, שעל יסודם הוזרם בדחיפות הון מחב' סאן לתרו אשר הצילהּ מהתמוטטות, וזאת בטרם קיבלה סאן את עיקר התמורה הנגדית. אבן יסוד בעסקה היא התמורה שסאן עתידה לקבל תמורת הזרמת ההון על-ידה בדמות רכישת שליטה בחברה, שתועבר אליה – ככל שהסכם המיזוג המתוכנן לא יצלח – בעיקר באמצעות העברת מניות השליטה מקבוצת
--- סוף עמוד 56 ---
השליטה. הנחה מובנית בבנין העסקה במתכונת זו היא כי לא תידרש הצעת רכש מיוחדת, המתנה את מימוש רכישת השליטה בהסכמת רוב בעלי המניות הרגילות. וזאת, מאחר שהנתונים בענין שיעורי ההחזקות בחברה כפי שהיו במועד ההתקשרות הכניסו את רכישת השליטה בבירור לגדר הפטור בסעיף 328(ב)(3) לחוק. האפשרות כי רכישת השליטה תותנה, בסופו של יום, בהסכמת רוב בעלי המניות הרגילות – אילו נצפתה על-ידי הצדדים – קרוב לוודאי שהיתה מובילה לסיכולה של העסקה כולה, ולמצער – לשינוי תנאיה מן הקצה אל הקצה.