--- סוף עמוד 67 ---
על-כן, מעין חוזה המחייב חלקית:נ מצד אחד, הריהו חוזה אשר תנאיו מחייבים את הצדדים; מצד שני, עדיין לא ברור אם תנאי העיסקה שביסודו יחייבו את הצדדים, שכן תנאי לחיובם הוא שהקונה ינצל את הברירה שמעניק לו החוזה" (ע"א 346/88 אביבי נ' בן זכריה, פ"ד מו(4) 684, 688 (1992), ההדגשה אינה במקור; וראו גם: ע"א 133/89 החברה לפיתוח חוף התכלת (תל-אביב-הרצליה) בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, נתניה, פ"ד מז(5) 689, 698 (1993); ע"א 85/81 צמיד, חברה למכוניות בע"מ נ' מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד לז(2) 487 (1983)).
האפשרות המוקנית לבעל אופציה במסגרת חוזה אופציה לבחור שלא לממשה, אינה גורעת כהוא זה מן העובדה כי מדובר בחוזה תקף לכל דבר, שבו נותן האופציה, מצידו, קשור ומחויב להתחייבויותיו במסגרת ההסכם, כפי שהוא קשור ומחוייב להן בכל הסכם אחר שאינו חוזה אופציה (איל זמיר חוק המכר, תשכ"ח-1968 68-69 (1987, במסגרת: פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג. טדסקי)), להלן: זמיר). מדובר, אפוא, בחוזה לכל דבר וענין.
108. מתן אופציה לרכישה או למכירה של שליטה מהווה אף היא התחייבות חוזית לכל דבר וענין מצד נותן האופציה – התחייבות שהוא אינו יכול לחזור בו ממנה לאחר שניתנה (זמיר, שם). נותן האופציה אינו יכול לסגת מהתחייבותו על-פי ההסכם אך מן הטעם כי מדובר בהסכם אופציה להבדיל מהסכם מכר רגיל (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 196-197 (2005); סיני דויטש "הצעה בלתי-חוזרת ואופצייה: האמנם סמנטיקה בלבד?" עיוני משפט יב(2) 275, (1987); לענין דינן של אופציות בהקשר לדיני חברות: חביב-סגל, בעמ' 55-57).
109. לצורך המועד הקובע לבחינת התקיימותם של תנאי הכלל או הפטור לקיום הצעת רכש מיוחדת, נראה לי כי אין בעובדה שהסכם הרכישה הוא הסכם אופציה כדי לשנות מן המבחנים החלים על כל הסכם רכישה, ומדרך יישומם של מבחנים אלה. הסכם רגיל לרכישת שליטה, או הסכם אופציה לרכישת שליטה, שניהם עשויים להיות כרוכים בפער-זמנים בין מועד ההתקשרות לבין מועד המימוש של ההסכם. בפער-הזמן שנוצר עשויים להיווצר שינויים במצב ההחזקות בחברה הציבורית. בשני המצבים, והוא – כאשר בעל האופציה מחליט לממשה – יש לתור אחר הגורם הסובייקטיבי והגורם האובייקטיבי לצורך קביעת המועד הקובע לבחינת התנאים הנדרשים בחוק לענין הצעת הרכש המיוחדת. בשני המצבים, יש לבחון, ראשית, מה היתה כוונתם