לגישת בית המשפט, מאחר שערב עריכת ההסכמים החזיקו בעלי השליטה בחברה בלמעלה מ-45% מזכויות ההצבעה בחברה, מימוש הצעת הרכש הרגילה של סאן משמעו תהליך של העברת השליטה בשיעור זה מבעלי השליטה הנוכחיים בתרו לידי סאן, באופן שהחזקתה בעקבות הרכישה תעלה מעל 45% מזכויות ההצבעה בתרו. במסגרת זו, בעלי המניות בתרו שאינם מקרב בעלי השליטה היו בעבר ויישארו בעקבות מימוש האופציה בעלי מניות מיעוט בחברה שהתקיים בה בעבר, ויתקיים בה בעתיד, גורם בעל שליטה המחזיק בלמעלה מ-45% מזכויות ההצבעה, אלא שבעל השליטה ישנה את זהותו מבעלי השליטה הקיימים לחב' סאן. בנסיבות אלה, בהן מדובר בהעברת שליטה ולא ברכישה לראשונה של שליטה בחברה, אין חובה לנקוט בהצעת רכש מיוחדת וחל הפטור על-פי סעיף 328(ב)(3) לחוק.
שנית, בית המשפט קמא דחה את טענת המערערים לפיה המועד הקובע לענין בדיקת מצב השליטה בפועל בחברה הוא ערב הצעת הרכש הרגילה, להבדיל ממועד כריתת מכלול ההסכמים. לדבריו, אמנם, במועד הצעת הרכש לא היה גורם בחברה שהחזיק למעלה מ-45% מזכויות ההצבעה בחברה, עקב דילול החזקות בעלי השליטה בתקופת הביניים שבין ההתקשרות בהסכמים למועד הצעת הרכש. אולם, נתון זה כשלעצמו אינו שולל את תחולת הפטור, שכן בראייה כוללת, אמורה להירכש שליטה בחברה בידי סאן בהיקף של למעלה מ- 45% מזכויות ההצבעה מידי מי שקודם לכן, בעת כריתת ההסכמים, החזיק שליטה בהיקף כזה. העובדה כי העברת השליטה מיד ליד נעשית בשלבים אינה שוללת את תחולת הפטור, ובמצב כגון זה, לא מתקיים הבסיס הרעיוני לתחולת החובה לנקוט בהליך של הצעת רכש מיוחדת.
שלישית, בית המשפט התייחס גם לשאלה מה דינה של אופציה לרכישת מניות לצורך רכישת שליטה ולצורך החובה לנקוט בהצעת רכש מיוחדת, והאם יש לבחון את
--- סוף עמוד 14 ---
שיעור ההחזקה במניות במועד גיבושה של האופציה או במועד מימושה. הוא ציין, כי בסוגיית האופציה קיימות דעות שונות, אך אין צורך להכריע בהן, מאחר וממסכת ההסכמים שנערכו בין הצדדים עולה כי מדובר במכירת שליטה בפועל מבעל שליטה אחד למשנהו, להבדיל מרכישת שליטה ראשונית בחברה. בנסיבות אלה, אין חובה לנקוט בהצעת רכש מיוחדת, ולא נדרש להכריע בשאלת דינה של האופציה לענין זה.
רביעית, נקבע כי המערערים מושתקים ומנועים מלהעלות את טענותיהם בדבר חובת סאן לקיים הצעת רכש מיוחדת, ויש לראות בטענותיהם משום חוסר תום-לב. ההסכמים בין הצדדים נחתמו כולם במועד אחד, הם אושרו על-ידי הדירקטוריון שעל חבריו נמנים המערערים 2-8, ובכלל זה המערערים 7-8 שהם דירקטורים מקרב הציבור. בית המשפט מקשה כיצד יתכן שדירקטורים המחויבים בבחינת עיקרי ההסכמים לגופם, לא עמדו על טענת חובת הצעת רכש מיוחדת במסגרת המשא-ומתן עם סאן בטרם התקשרו בהסכמים, ובטרם הוזרם הונה של סאן לקופתה של תרו לצורך שיקומה, ככל שסברו כי יידרש מהלך כזה.