ברוח תפיסה זו, הולך מושג 'הבטלות היחסית' וחודר בהדרגה לתחומי משפט נוספים, ובהם גם למשפט הפרטי ... על כך נאמר כי 'ההכרה במושג הבטלות היחסית חוצה כיום תחומי משפט' ... ".
יישום הכללים האמורים לעיל על נסיבותיו של המקרה שלפני, מוביל למסקנה כי אפילו נפל פגם בהתנהלותו של הבנק במשלוח הודעות לערב, לא יהא בכך כדי להביא, מניה וביה, לביטולה של הערבות. ברזאני, שהעיד על עצמו כי הוא איש עסקים מנוסה, ידע כי חתם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לחברה שייסד ושהיתה בשליטתו. גרסתו, לפיה הופטר מערבות לפי סיכום בעל פה ובתמורה לתשלום של 1,000,000$, נדחתה, ועדותו נמצאה בלתי מהימנה מכל וכל. רושם זה דבק גם בטענותיו ביחס למחדליו של הבנק במשלוח הודעות לערב, שכן ניסה לאחוז במקל משני קצותיו: מחד גיסא טען שמעת שחדל להיות בעל עניין בחברה לא קיבל מהבנק כל הודעה, ומאידך גיסא סיפר בעדותו כי ניסה לברר בשיחה טלפונית "מה קורה בבנק, מה איתי" ונענה כי "אתה לא יכול בכלל לדבר, אתה לא יכול להיכנס לחשבון" (פרוטוקול עמ' 384). בשל העובדה שלא ניתן לסמוך על דבריו של ברזאני, לא הוכח היקף מחדלו של הבנק, ככל שהיה כזה. יתר על כן, לפי שיטתו של ברזאני עצמו, נראה שלא היה מייחס חשיבות מרובה להודעות ממוכנות מהבנק, שכן העיד על עצמו כי "אחרי שאני מוכר משהו אני נועל את המוח וזה לא מעניין יש לי דברים חדשים" (פרוטוקול, עמ' 390). מובן מאליו, שאין בכך כדי לפטור את הבנק מחובתו לפעול כדין, אולם מכאן ועד למסקנה שדין המחדל – שכאמור לא הוכח שארע, ואם כן מה היקפו – הינו בטלות, ישנה כברת דרך בלתי מבוטלת.
סיכומם של דברים עד כה הוא כי הוכחה ערבותם של ברזילי וברזאני לחובות החברה. ברזילי חתם אמנם על כתב הערבות בטרם החזיק במניות החברה, אולם כתב הערבות נכנס לתוקפו רק לאחר שהפך לבעל עניין בה ולאחר שאישור רשמי הועבר לבנק. משכך, לא מצאתי כי נפל פגם בערבות ואני דוחה את הטענה שהערבות בטלה מעיקרה. באשר לברזאני, גרסתו כי הופטר מערבותו בהמשך לסיכום בעל פה אליו הגיע עם הנהלת הבנק ובתמורה לתשלום בסך 1,000,000$ שבוצע בספטמבר 2004, אינה מהימנה עלי, ונראה, לכאורה, כי התשלום בוצע כחלק מהחזר הלוואה שנטלה החברה. הוא הדין, בטענות כי הבנק לא שלח לו כל הודעה, ואין מקום להורות על ביטול כתב הערבות מטעם זה.
ג.2. גובה החוב
--- סוף עמוד 29 ---
בכתב התביעה, טוען הבנק כי חובה של החברה, לו ערבים ברזילי וברזאני ביחד ולחוד, הוא כדלקמן (כתב תביעה, סעיף 24; ההדגשות במקור):