109. קופרלי קיבל מידי חודש דיווחים לגבי חשבון הבנק ותזרים החברה, כדי שיוכל לכסות את הגירעון בו היתה מצויה החברה. כפי שצוין לעיל, ברק העיד כי "חלק מהתפקידים שלי בסוף החודש זה להתקשר למוטי להגיד לו עוד כמה כסף אנחנו צריכים לתזרים מזומנים החודשי שלנו" (פ' 18.6.2017, עמ' 205 שורות 8-9). ואכן הוכח כי קופרלי ושלום העבירו כספים לחשבון הבנק של החברה על-מנת שזו לא תמצא בגירעון. יתרה מכך, קופרלי נחשף לנתונים ולדוחות הכספיים של החברה בה פורטה ההתנהלות הכספית של החברה ובכלל זה הוצאותיה.
יודגש בהקשר זה כי אחד הסכומים נושא התביעה שכנגד, הוא סכום משמעותי של 210,000 ש”ח שמשך ברק מהחברה לצורך רכישת בית המגורים שלו. סכום זה מהווה את עיקר חובו של ברק לחברה. מדובר בסכום גבוה, שאין ספק כי קופרלי היה צריך לדעת אודותיו. למרות זאת – הוא לא מחה ולא העלה כל טענה לגביו.
110. סיכומה של נקודה זו – אני סבורה כי קופרלי היה מודע לאופן ההתנהלות של בכר וברק, והיה מודע לטובות ההנאה שסופקו להם על חשבון החברה. ביחס לחלק מההוצאות נושא התביעה, קופרלי אישר אותן בעצמו תוך שחתם על החשבוניות הרלוונטיות. ביחס להוצאות האחרות, גם אם קופרלי לא היה מודע לטיבה של כל אחת ואחת מהן, הוא היה מודע להתנהלות הכספית של החברה. ההוצאות הוצאו בגלוי תוך רישומן בספרי החברה שקופרלי היה חשוף אליהם, ולכן הוא היה מודע להתנהלותם של בכר וברק ולא התנגד לה.
האם הצדדים התכוונו כי בכר וברק ישיבו לחברה את הסכומים שנרשמו על-שמם בכרטסת הנהלת החשבונות?
111. אני סבורה כי מכלול הראיות מביא למסקנה כי לא היתה כוונה שבכר וברק ישיבו לחברה את הסכומים שנרשמו על-שמם בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה.
גרסתם של בכר וברק בהקשר זה היתה כי קופרלי נהג עמם ברוחב-לב, וכי טובות ההנאה הנוספות שהם קבלו מהחברה (קרי מקופרלי) מעבר לשכרם, ניתנו להם כחלק מהתנאים הכוללים שלהם כעובדי החברה. ברק העיד כי מימון הוצאות אישיות כמו חשבון הטלפון של אשתו, נעשה באופן שוטף כחלק מתנאי ההתקשרות בין הצדדים מתוך הנתינה ורוחב הלב של קופרלי אשר התנהל מבלי להסתכל "דרך החור של הגרושים"(ר' פ' 18.6.2017, עמ' 217 שורות 17-18; עמ' 211 שורות 6-17). גם בכר נשאל על מימון הוצאות פרטיות על חשבון החברה, כגון תיקונים בביתו, רכישת בגדים וכן טיול ג'יפים שערכו הוא וברק. גם לגישתו הכול נעשה לדרישתו של מוטי ובאישורו: "ברצותו אנחנו היינו משלמים וברצותו יד המלך שילמה"(פ' 18.6.2017, עמ' 144 שורה 14; עמ' 148 שורה 20; עמ' 153 שורות 14-15).