זאת ועוד, בכר העיד כי החוב הרשום על שמו שלו ועל שמו של ברק בכרטסות החברה, לא היה חוב אמיתי וסוכם בין הצדדים שהם לא יצטרכו להשיב את הכספים לחברה (פ' 18.6.2017, עמ' 156 שורות 8-14; עמ' 157 שורות 12-17).
ברק ובכר התייחסו בכלל זה לסכום של 210,000 ש”ח שרשום כחוב של ברק לחברה. לטענתם, מדובר במענק שניתן לברק באופן אישי על-ידי קופרלי לרכישת בית. קופרלי לא דרש החזר של הסכום ולא העלה את הנושא לאחר מכן. בכר העיד בהקשר זה כי "(קופרלי, ר.ר) סיפר לכל המשפחה שהוא עוזר ליוסי בבנייה של הבית, ואף פעם לא הוזכר המספר הזה ואף פעם לא דובר על זה" (פ' 18.6.2017, עמ' 156 שורות 13-14; ר' גם פ' 18.6.2017, עמ' 218 שורות 14-17 וכן עמ' 220 שורות 1-4). גרסתם זו של בכר וברק בהקשר זה לא נסתרה על-ידי קופרלי בעדותו.
112. מעבר לגרסתם של ברק ובכר, המסקנה לפיה הצדדים לא התכוונו שהסכומים האמורים יושבו לחברה על-ידי ברק ובכר, עולה גם מיתר הנסיבות שהוכחו ביחס להתנהלות החברה. כך, למרות שאין חולק כי לאורך מספר שנים קבלו בכר וברק באופן שגרתי וגלוי טובות הנאה מהחברה בסכומים שאינם מבוטלים, אין חולק למעשה כי לא קופרלי ולא שלום (או מי מטעמם) דרשו מבכר וברק את החזר הכספים. לא נטען כי הצדדים התייחסו למועד עתידי כלשהו בו יהיה על ברק או בכר להשיב לחברה את הכספים. אילו היו בכר או ברק נדרשים להשיב את הכספים לחברה, ניתן היה לעשות זאת על-ידי קיזוז הסכום משכרם. קיזוז כזה לא נעשה ואף אחד מהצדדים לא טען שהועלתה דרישה שכזו או דרישה להתחשבנות אחרת בין הצדדים במהלך התנהלותם המשותפת בחברה או אף אחריה, עד להגשת התביעה שכנגד דנן.
113. התובעים שכנגד העלו גם מספר טענות בדבר הוצאות פרטיות של בכר וברק שנרשמו באופן כוזב כהוצאות החברה. לגבי מימון נסיעות לחו"ל, לא הוכח כי אכן היה מדובר בהוצאות פרטיות של בכר וברק. ברק טען הנסיעה בה דובר היתה נסיעה עסקית שהניבה רכש מספק זר (ס' 106 ו-122 לתצהיר ברק), וטענתו לא נסתרה. בנוגע לחשבוניות שהוגשו לחברה בגין הוצאות בחנויות בגדים וכלי-כתיבה – מדובר בהוצאות תמוהות בהיקפן כשעסקינן בחברה לממכר סלטים. יחד עם זאת, גם אם מדובר ברישום שלא שיקף את אופי ההוצאות – ההשלכה של מסקנה זו היא במסגרת דיני המס, ולא במסגרת מערכת היחסים ההדדית בין הצדדים וההתחשבנות ביניהם.
114. סיכומה של נקודה זו – הוכח כי קופרלי היה מודע להוצאות ולטובות ההנאה שקבלו בכר וברק מהחברה. הוכח שלא היתה כוונה שהסכומים הללו יושבו לחברה על-ידי בכר וברק, וקבלתם על-ידי בכר וברק היתה חלק מה"חבילה" הכוללת של הקשר בין הצדדים שהתנהל בחסותו של קופרלי ועל-פי הכללים שהוא קבע. יובהר כי אינני מתייחסת במסגרת פסק-דין זה להשלכות המס של התנהלותם של הצדדים כפי שהיא תוארה לעיל, עניין שנראה כי מן הראוי שייחקר ויתברר על-ידי רשויות המס.