פסק דין
1. עניינן של התביעה והתביעה שכנגד הוא במערכת היחסים בין התובעים והנתבעים בחברת כיד המלך עדי בע"מ (להלן: "החברה"), חברה פרטית העוסקת בייצור סלטים ושיווקם. טענתם העיקרית של התובעים בתביעה היא כי הנתבעים, השולטים בחברה, קיפחו אותם. משום כך הם עותרים כי בית המשפט יורה לנתבעת 3 (להלן: "חברת קופרלי ושלום") לרכוש את מניות התובעת 2 (להלן: "חברת ברק") בחברה. הטענה המרכזית העומדת בבסיס התביעה שכנגד היא שהנתבעים שכנגד מעלו בכספי החברה, והסעד המבוקש בה הוא כי הנתבעים שכנגד ישיבו לחברה את הכספים שהם קיבלו ממנה שלא כדין.
הצדדים
2. התובע 1 (להלן: "ברק"), הוא הבעלים של 100% מהון המניות המונפק של חברת ברק. במועד הגשת התביעה החזיקה חברת ברק ב-60 מניות רגילות של החברה שהיוו 48% מהון המניות המונפק שלה. ברק עצמו שימש במועדים הרלוונטיים לתביעה כדירקטור בחברה ובחלק מהתקופה גם כמנכ"ל שלה.
הנתבעים 1 ו-2, מרדכי קופרלי וזכי שלום (להלן: "קופרלי" ו"שלום" בהתאמה), יחד עם קרובי משפחה נוספים שלהם, הם בעלי-מניות ודירקטורים בנתבעת 3 (להלן: "חברת קופרלי ושלום"). במועד הגשת התביעה החזיקה חברת קופרלי ושלום ב-65 מניות רגילות של החברה שהיוו 52% מהון המניות המונפק שלה.
יחד עם כתב ההגנה המתוקן בתביעה, הגישה החברה תביעה שכנגד שהנתבעים בה הם ברק, מר יוסי בכר (להלן: "בכר") אביו של ברק ששימש כמנהל ייצור בחברה; לירון דניאל חורי (להלן: "לירון") אחותו של ברק ובתו של בכר שהיתה מנהלת כספים בחברה; ופאני בכר (להלן: "פאני"), אשתו של ברק (להלן יחד: "משפחת בכר" או "קבוצת בכר").
קבוצת חצי-חינם והחברות חצי-חינם ותוצרת חקלאית
3. שתי חברות נוספות שתהיה להן רלוונטיות לדיון הן חברת תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ (להלן: "תוצרת חקלאית") וחברת כלבו חצי-חינם (להלן: "חצי-חינם").
הטענה המרכזית של התובעים ביחס לקיפוח שלהם מבוססת על הטענה לפיה "קבוצת חצי-חינם לרבות חברות בשליטתם הישירה והעקיפה של מר קופרלי ושלום היו בקשרים עסקיים תדירים עם החברה הן בכובען כספק והן בכובען כלקוח או בעלי-מניות אשר בין היתר תמכו בפעילותה של החברה על-ידי מתן הלוואות וערבויות לחברה" (ר' ס' 11 לחוות-הדעת מטעם התובעים של רו"ח גלנדר). החברות העיקריות אליהן התייחסו התובעים בהקשר זה היו חברת תוצרת חקלאית וחברת חצי-חינם (חברות אלה יחד עם חברת קופרלי ושלום וקופרלי ושלום עצמם, יכונו להלן יחד: "קבוצת קופרלי" או "קבוצת חצי-חינם").
4. חברת תוצרת חקלאית היא חברה העוסקת בין היתר בשיווק והפצה של תוצרת חקלאית ללקוחות סיטונאיים ומוסדיים. תוצרת חקלאית היתה ספקית ירקות מרכזית של החברה. 50% מהמניות בתוצרת חקלאית מוחזקות על-ידי חברה בשם קופר-לי חברה להשקעות ועסקים בע"מ. בתצהירו מודה קופרלי כי חברה זו היא חברה בשליטת המשפחות שלו ושל שלום (ס' 38 לתצהיר). קופרלי ושלום הם שניים מחמשת מנהליה של תוצרת חקלאית. יתר מניותיה של תוצרת חקלאית הוחזקו על-ידי חברה בשם שמש יעקב ובניו בע"מ, חברה שכעולה מתצהירו של קופרלי היא בשליטתו של מר אבנר שמש (ר' ס' 38 ונספח 4 לתצהיר קופרלי). לגישת התובעים, כפה קופרלי על החברה לרכוש מתוצרת חקלאית ירקות במחירים גבוהים.
5. חברת חצי-חינם היא חברה המפעילה רשת חנויות שיווק תחת המותג "חצי-חינם". חברה זו היא הלקוחה המרכזית של החברה, והחברה מוכרת לה את החלק הגדול ביותר מהתוצרת שהיא מייצרת (30%-40% מהתוצרת). לגישת התובעים כפה קופרלי על החברה למכור לחצי-חינם תוצרת במחירים נמוכים ולא הוגנים, בתנאים שפגעו בחברה והיטיבו עם חברת חצי-חינם.
ההנחה של הצדדים בהליך היתה כי לקופרלי ולשלום יש אינטרס כזה או אחר בחברת חצי-חינם – אלא שאינטרס זה לא הובהר עד תום: לא צוין מי מחזיק במניות חצי-חינם ולא מהו שיעור האחזקות אם בכלל של קופרלי או של שלום בחברה זו. יודגש כי התובעים עצמם לא טענו באופן מפורש כי חברת חצי-חינם היא בבעלותם של קופרלי או של שלום. הם אף לא ציינו בכל מקום בחומר הראיות שלהם מי מחזיק במניות חברת חצי-חינם. קופרלי בתצהירו ציין רק כי חברת חצי-חינם היא חברה פרטית המאוגדת כדין בישראל המפעילה רשת חנויות תחת המותג "חצי-חינם" (ס' 35 לתצהירו). בניגוד לחברת תוצרת חקלאית, מרשם בעלי-המניות של חצי-חינם לא צורף לחומר הראיות על-ידי מי מהצדדים.
6. הנתבעים לא כפרו בכך שיש להם קשר לחברת חצי-חינם ול"קבוצת חצי-חינם". שלום הצהיר אמנם כי "כל החברות השונות שבקבוצת חצי-חינם, הן חברות בעלות אופי וישות עצמאית, פועלות כמקור רווח נפרד, ומנוהלות על-ידי מנהלים נפרדים אשר כל אחד מהם אחראי באופן אישי על הצלחת החברה שתחת ניהולו" (ס' 52 לתצהירו). יחד עם זאת, מתצהיר התשובה של מר קופרלי בתשובה לבקשה לצו מניעה זמני עולה כי "רשת חצי-חינם" היא "בבעלות המשיבים (הם הנתבעים בתביעה, ר.ר.)" (ר' סעיף 49 לתגובה וס' 3 לתצהירו של מר קופרלי התומך בה מיום 27.3.2012). אולם בתצהיר אין הגדרה ברורה של המונח "רשת חצי-חינם" ואין הבהרה ביחס לשאלה איזו חברה היא "בבעלות המשיבים", מה היקף הבעלות שלהם וכיו"ב.
מתצהירו של שלום עולה גם כי הוא וקופרלי היו בעלי יכולת לקבוע את תנאי המסחר בחברות שהן ב"קבוצת חצי-חינם". כך הצהיר שלום כי הוא וקופרלי דאגו במהלך השנים כי "כל החברות בקבוצת חצי-חינם אשר עבדו עם החברה הן כספקים שלה והן כלקוחות, יעמידו לחברה תנאי סחר ואשראי מיטביים ומפליגים" (ס' 27 לתצהירו). יחד עם זאת, האפשרות של קופרלי ושלום להנחות את ה"חברות בקבוצת חצי-חינם" ביחס לאופן הפעולה שלהן, אינו משליך בהכרח על החלק היחסי של קופרלי או של שלום בבעלות בהון המניות של חברות אלה. כפי שיתואר להלן, קופרלי עצמו הוא דמות משמעותית ודומיננטית, שבני משפחה ורבים אחרים פועלים לפי דבריו – וזאת לא בהכרח ולא תמיד מכוח זכויות הבעלות והקניין שלו. כפי שנתאר להלן, כך קרה למשל גם בחברה דנן.
רקע עובדתי
7. הצדדים לתביעה ולתביעה שכנגד הם קרובי משפחה שהכירו זה את זמן רב לפני האירועים נושא התביעה.
החברה היא כאמור חברה שעסקה בייצור סלטים ובשיווקם. החברה (שהיתה קיימת בבעלות אחרת עוד לפני האירועים נושא התביעה), נרכשה בשנת 2006 על-ידי חברת ברק, שהיא כזכור חברה בבעלותו המלאה של ברק. מלכתחילה החזיקה חברת ברק ב 100% ממניות החברה (להוציא שלב קצר בו הוחזקו מספר מניות על-ידי אחד מהשותפים הקודמים בחברה, מניות שנרכשו ממנו בהמשך).
אף שמי שרכשה את המניות והחזיקה ב-100% מהן היתה כאמור חברת ברק, רכישת המניות מומנה באמצעות אשראי בנקאי לו ערבו קופרלי ושלום בעצמם או באמצעות חברות בבעלותם. התובעים עצמם לא נדרשו לשלם דבר עבור רכישת המניות. לאחר רכישת החברה הועסקו ברק, בכר ולירון בחברה: ברק כדירקטור בחברה וכמנכ"ל שלה; בכר כמנהל ייצור בחברה; ולירון כמנהלת הכספים של החברה.
8. לאורך כל שנות פעילותה ועד פרוץ הסכסוך בין הצדדים והגשת התביעה (תחילת שנת 2012), הייתה החברה הפסדית וגירעונית. פעילותה השוטפת מומנה במשך כל השנים עד הגשת התביעה על-ידי הנתבעים או חברות בבעלותם, שהם שהעמידו אשראי לטובתה וסיפקו לה ביטחונות ומימון כספי. התובעים לא נדרשו עד לפרוץ הסכסוך להזרים כספים למימון פעילותה של החברה או לכיסוי הפסדיה.
כאמור חברת ברק היתה בעלת 100% ממניות החברה מאז רכישתה בשנת 2006. בהמשך, ביום 22.3.2010 הוקצו לחברת קופרלי ושלום 65 מניות בנות 1 ש”ח ערך נקוב ממניות החברה. המניות הוקצו בהחלטה של ישיבת דירקטוריון החברה בו כיהן ברק בלבד. מניות אלה היוו לאחר ההקצאה 52% מהון המניות המונפק של החברה. חברת ברק הוסיפה להחזיק ביתרת המניות - 48% ממניות החברה. מאז ההקצאה האמורה ועד לדילול שיתואר להלן, לא חל שינוי בהון המניות של החברה.
9. בתחילת שנת 2012 פרץ בין הצדדים סכסוך. ביום 4.3.2012 זימנו הנתבעים אסיפה כללית דחופה של בעלי-מניות החברה, אסיפה שהתקיימה ביום 7.3.2012. ההזמנה לאסיפה הומצאה למשרד בא-כוחם של התובעים (נספח 14 לתצהירו של קופרלי). מפרוטוקול הדיון באסיפה (נספח 15 לתצהירו של קופרלי), עולה כי התובעים לא הגיעו לאסיפה וכי נכח בה עו"ד ליאור דגן מטעם חברת קופרלי ושלום (באמצעות ייפוי כוח). באסיפה נדון הצורך של החברה בהזרמת כספים אשר היו נחוצים לה באופן מיידי. באסיפה הוחלט כך -
"לאור סירובה של חברת סלטי כיד המלך (2006) בע"מ ושל ה"ה ברק ובכר (כפי שעולה ממכתבי בא כוחם עו"ד צפריר אוסטשינסקי – להלן: 'בעלי-מניות המיעוט') להזרים לחברה כספים הנחוצים לה באופן מיידי, ובשל הצורך הדחוף בהסדרת החריגה ממסגרת האשראי של החברה ותשלום משכורות לעובדים, תעמיד שלום את קופרלי השקעות בע"מ את האשראי הנדרש בסך של 2 מיליון ש”ח ממקורותיה על מנת ששיקים של החברה יכובדו ועל מנת למנוע את קריסתה.
ניתנת בזאת ארכה לבעלי-מניות המיעוט להזרים את חלקם היחסי בהזרמה עד ליום 14.3.12 (960 אלפי ש”ח). במידה ובעלי-מניות המיעוט לא יזרימו את חלקם היחסי לקופת החברה, תכונס אסיפת בעלי-מניות נוספת ליום 18.3.12 בשעה 12:00 במשרד עו"ד ליאור דגן... שסדר יומה יכלול, בין השאר, דילול אחזקות בעלי-מניות המיעוט בשל סירובם להזרים כספים לחברה על-פי הערכת שווי עדכנית של החברה שתוצג באסיפה."
באותה אסיפה הוחלט גם לפטר את ברק ואת בכר מכל תפקידיהם בחברה, ולמנות את חברת קופרלי ושלום לדירקטורית בחברה במקום ברק. מכתב בו פורטו ההחלטות הללו הועבר לב"כ התובעים ביום 12.3.2012 (נספח ז' לתגובה מטעם המשיבים מיום 3.6.2012).
ביום 12.3.2012 זומנה אסיפת בעלי-מניות נוספת, הפעם על-ידי באי-כוחם של התובעים, עו"ד אוסטשינסקי (נספח 16 לתצהיר קופרלי). יחד עם זאת, התובעים עצמם לא התייצבו גם לאסיפה זו ובאת-כוחם של הנתבעים עזבה את המקום, כפי שעולה מנספח 17 לתצהירו של מר קופרלי.
ביום 15.3.2012 מנעו הנתבעים או מי מטעמם את כניסתם של ברק ובכר למפעל.
ביום 22.5.2012 שלחו הנתבעים מכתב לתובעים שעל-פיו ניתנה לתובעים ארכה אחרונה עד ליום 28.5.2012 כדי להזרים לחברה את חלקם היחסי בגיוס ההון לחברה, כאמור בהחלטת האסיפה הכללית מיום 7.3.2012. בהתאם למכתב, אם התובעים לא יעשו כן, תבוצע הקצאת מניות לנתבעים על-פי שוויה העדכני של החברה.
ביום 28.5.2012 התכנס דירקטוריון החברה וקבל החלטה לפיה מאחר שהתובעים לא העבירו לחברה את חלקם היחסי בהון שנדרש לה (שלגביו הוחלט באסיפה הכללית מיום 7.3.2012), יוקצו 39,835 מניות רגילות בנות 1 ש”ח לחברת חברת קופרלי ושלום. צעד זה דילל את החזקותיה של חברת ברק בחברה ל-0.15% מהמניות.
במסגרת התביעה הנוכחית הגישו התובעים שתי בקשות למתן סעדים זמניים, בקשות שנדונו ונדחו בהחלטות מיום 2.5.2012 ומיום 12.6.2012 מהנימוקים שפורטו בהחלטות אלה.
טענות הצדדים
טענות התובעים
10. התובעים טענו כי החברה התנהלה באופן שקיפח אותם. לגישתם, קופרלי ושלום הם בעלי השליטה בחברה והם ניצלו במשך השנים את שליטתם בה כדי לקפח את התובעים – בעלי המיעוט בה – תוך שימוש בחברה לטובת קבוצת חצי-חינם. טענתם המרכזית של התובעים היא שהנתבעים ניצלו את כוחם בחברה כדי לכפות עליה לרכוש את חומרי-הגלם שנדרשו לה להכנת הסלטים מקבוצת חצי-חינם (קרי מחברת תוצרת חקלאית) במחירים גבוהים, והם אף כפו על החברה למכור את מוצריה לרשת הסופרמרקטים של חצי-חינם במחירים נמוכים. בדרך זו הוסטו רווחים מהחברה אל קבוצת חצי-חינם באופן שקיפח את התובעים כבעלי-מניות המיעוט בה. לשיטת התובעים, זו הסיבה בשלה רווחיה של החברה דנן הם נמוכים יותר מהממוצע בענף, והם טוענים כי לצורך הערכת שווי החברה ללא הקיפוח – יש להניח כי החברה היתה יכולה להרוויח את הסכומים הממוצעים בענף.
11. התובעים תיארו בסיכומיהם את הבסיס להקמת החברה – קופרלי הציע לברק ולבכר להצטרף אליו כשותפים בשנת 2006. ברק ובכר הסכימו להצעה. הצדדים הסכימו כי ברק ובכר ינהלו את החברה ואילו קופרלי ושלום יממנו את רכישתה ואת פעילותה. ואכן החברה נרכשה על-ידי חברת ברק כאשר קופרלי ושלום דואגים למימון הרכישה באמצעות ערבות לבנק המממן. ברק נועד לשמש מנכ"ל החברה ובכר – לנהל את הייצור. כוונת הצדדים הייתה שהחברה תפעל בשיתוף פעולה עם קבוצת חצי-חינם אשר תספק לה את הירקות לייצור הסלטים, ולאחר הייצור תהיה רוכשת מובילה של הסלטים שייוצרו.
תחת ניהולם של ברק ובכר ולאור המאמצים הרבים שהם השקיעו, גדל מחזור ההכנסות של החברה בכ- 300%. יחד עם זאת, כך נטען, מהר מאוד התברר לברק ולבכר כי החברה נשלטת למעשה על-ידי קופרלי ושלום: לכל הוצאה כספית בחברה נדרש אישורם של קופרלי ושלום, והם היו אלה שקבעו את זהות הספקים של החברה ואת זהות לקוחותיה. שליטה זו נועדה להבטיח כי קבוצת חצי-חינם תעשה שימוש בחברה לצורך הפקת רווחים לקבוצה. התובעים מדגישים כי גרסת הנתבעים כאילו החברה נוהלה בלעדית על-ידי ברק ובכר וכי להם לא היה תפקיד בחברה, קרסה. עוד נטען כי דפוס פעולה זה של קופרלי ושלום הונהג על-ידיהם גם בחברות אחרות כגון תוצרת חקלאית וחברה בשם נירוסטה סנטר.
12. לגישת התובעים, כפו עליהם קופרלי ושלום לרכוש ירקות מחברת תוצרת חקלאית בתנאים לא הוגנים ובלתי סבירים. התובעים הוסיפו כי גם תנאי האספקה של הירקות מתוצרת חקלאית היו גרועים מהמקובל בשוק. כך בניגוד למקובל, נדרשה החברה לשלוח משאיות על מנת לאסוף את הירקות שרכשה, והיא אף נאלצה לרכוש חומרי גלם נוספים ממרכולי חצי-חינם במחיר הגבוה בהרבה מהמחיר הסיטונאי בו יכלה החברה לרכוש אותם. עוד נטען כי החברה נאלצה לרכוש שמן בבקבוקים במקום צוברי שמן, ולרכוש שמן קנולה במקום שמן סויה שהוא זול יותר.
התובעים טענו לקיפוח גם בשלב מכירת הסלטים המוכנים. לטענתם, רבים מהסלטים שיוצרו על-ידי החברה, נמכרו על-ידיה לחצי-חינם במחיר נמוך בהרבה מהמחיר שנגבה על-ידי החברה עבור הסלטים מלקוחות אחרים. טענה זו גובתה בחוות-דעתה של ד"ר גלנדר מטעם התובעים, שקבעה כי המוצרים במשקל נמכרו לחצי-חינם במחיר נמוך ב-8% ממוצע המחירים הרגיל. התובעים ציינו כי הוסכם על דעת המומחים מטעם שני הצדדים כי הרווח הגולמי הנמוך היה הבעיה המרכזית של החברה. שלום וקופרלי הם האחראים לשיעור הרווח הגולמי הנמוך ולכך שהחברה מצויה במצוקה תזרימית.