17. לטענת המאשימה, חלקו היחסי של מר אנג'ל בגיבוש ההסדר הכובל משמעותי הרבה יותר מזה של מר דוידוביץ ומר שניידמן. בחומר הראיות אליו מפנה המאשימה יש עוגן לטענתה, כי מר אנג'ל היה (ביחד עם מר אהרונסון, נאשם מס' 16, אשר עניינו יידון בהמשך), משושביניו של ההסדר הכובל (ראו ת/2302, 1.2.10; ת/2364, 14.2.10; ת/2365, 14.2.10; ת/2378, 15.2.10, במיוחד בעמודים 12 – 13; ת/2381, 16.2.10; ת/2382, 16.2.10; ת/2383, 17.2.10). לכך יש משקל. צודק הנאשם בטענתו, כי גם השתתפותם בהסדר הכובל של מי שלא יזמו אותו הייתה חיונית להצלחתו. אין בכך כדי לגרוע מן החומרה העודפת הרובצת לפתחו של מי שיזם את ההסדר הכובל. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה שמאפיית אנג'ל היא הגדולה במאפיות שהיו צד להסדר.
--- סוף עמוד 6 ---
18. מנגד, טען מר אנג'ל כי מחירי 3 ב – 10 היו מחירי הפסד. בהקשר זה הוגשה מטעם מר אנג'ל חוות דעת מומחה (נ/129), אשר התייחסה לעלות הממוצעת של ייצור הלחמים נשוא ההסדר (אחיד שחור פרוס, חלה). בלא להיכנס לדיון מפורט בעניין זה, אומר כי חוות הדעת מעלה טענה רצינית כי בכל הנוגע למאפיית אנג'ל, במחירים האמורים אכן היה טמון הפסד. יש ממש בטענה, כי בשיחות מזמן אמת העלו דוברים שונים טענות כי מחירי המבצעים היו מחירי הפסד.
19. ברם, מן הבחינה הנורמטיבית, נפסק בפרשות קודמות כי משקלה של טענה זו מועט (ראו פסק דינו של כב' השופט ד' חשין בת"פ (מחוזי י-ם) 417/97 מדינת ישראל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (22.2.2002), בפסקה 18 לפסק הדין). בת"פ (מחוזי י-ם) 209/96 מדינת ישראל נ' אהליך יעקב בע"מ, פ"מ סב(1) 493 (2002), בפסקה 12, צוין בהקשר זה כי גם אם נכונה הטענה להפסדים, "אין באלה כדי להצדיק, גם לא כשיקול להקלה בעונש, ביצוע עבירות... עם זה, מקובל עליי שניתן לייחס לשיקול זה משקל מוגבל ככל שמדובר בהשוואה לעונשים שהוטלו במקרים בהם בוצעו עבירות מסוג זה שלא על רקע של קשיים כלכליים".
20. אוסיף, כי כעניין שבעובדה, טענה זו עלתה ביחס לקבוצת נאשמים נוספת (הקשורה למאפיית ברמן), ונדחתה. ביחס לקבוצת דוידוביץ, כלל לא עלתה טענה למחירי הפסד. יוצא, כי יש ממש בטענת המאשימה כי מתחריה של מאפיית אנג'ל היו יכולים להמשיך במבצעים הנדונים. בהקשר זה נקבע בהכרעת הדין כי לא ניתן לקבוע כי משך הזמן הצפוי למחירים האמורים היה קצר, או כי עמד על שבועות, חודש - חודשיים, או חודשים ספורים, כפי שנטען. בה בעת נקבע בהכרעת הדין, כי המחירים האמורים לא היו צפויים להימשך לטווח רחוק.