62. לטענת המאשימה, דגנית מכרה לחם אחיד שחור פרוס במחיר של 3 ב – 10 ₪, הגם שבמידה פחותה. ברם, מחומר הראיות לא עולה פעילות משמעותית של דגנית ברוח זו. ת/2307 (3.2.10) מלמד על מחיר של 3 ב – 10 ₪ לחלות, אך לא ללחם אחיד שחור פרוס. באופן דומה, ת/559 (20.10.09) מלמד על מחיר של 12 ₪ ל – 4 חלות (מתוקות). ככל שהדברים נוגעים בלחם אחיד שחור פרוס, המחיר בו מדובר הינו 2 כיכרות ב – 10 ₪. מוצג זה אף רחוק מספר חודשים מן ההסדר הכובל. גם מוצגים נוספים אליהם מתייחסת המאשימה בהקשר זה (ת/554, ת/808) אינם מלמדים על מכירת לחמים על ידי דגנית במחירים של 3 ב – 10 ₪.
63. אכן, מוצג ת/1208 (5.2.10) מלמד על מחיר של 5 ₪ לשתי ככרות לחם שחור פרוס. ברם, לא ברור כי מקרה יחיד זה מתייחס למבצעים של 3 ב – 10, להבדיל מהנחה נקודתית שניתנה על ידי לקוח ספציפי. מתרשומת של נאשם מס' 17, מנחם אוברקוביץ' (להלן – מר אוברקוביץ') מזמן אמת (ת/2886, עמוד 38, 7.1.10) אף עולה כי מדובר בהנחה שניתנה ללא אישור של דגנית. קשה לבסס על מוצג בודד זה ממצא בדבר מתן מבצעים של 3 ב – 10 על ידי דגנית. בהקשר זה אף יש ממש בטענתו של מר אהרונסון, כי ככלל מבצעי ה – 3 ב – 10 כוונו למשפחות מרובות ילדים. אין זה ברור כי זה המצב ביחס למבצע, אשר התייחס לשתי ככרות.
64. יוצא, כי התמונה הכוללת של הראיות מלמדת כי יש ממש בטענתו של מר אהרונסון, כי דגנית נמנעה ככלל מהצטרפות למלחמת המחירים שקדמה להסדר הכובל. משכך, קשה לראות בה צד
--- סוף עמוד 19 ---
פעיל במימוש ההסכמה בדבר העלאת המחירים, אף שהייתה צד להסדר הכובל. עם זאת, לדגנית היה גם היה אינטרס בהסכמה זו. אף אין מחלוקת של ממש, כי דגנית הייתה צד להסכמה לעניין הימנעות מתחרות, ולמימושה. בחומר יש עוגן לטענה, כי היה חשש לפגיעה במאפיות בשל המחירים הנמוכים במבצעי ה – 3 ב – 10, אשר היו עלולים לפגוע בהישגי המאפיות מול הפיקוח על המחירים, אשר הובילו לכך שמחירי הלחם האחיד הפרוס היו רווחיים (ראו בהקשר זה שיחה ת/2360, 12.2.10; ת/2617, 15.3.10).
65. יש ממש בטענתו של מר אהרונסון, כי בהכרעת הדין נקבע שמחירי המבצעים היו נמוכים משמעותית מן הממוצע במועדים הרלוונטיים. נקבע גם, כי העלאת המחירים על פי ההסדר הכובל לא הביאה למחיר מופקע. גם לאחריה, היו המחירים נמוכים מן המחיר המרבי לפי חוק הפיקוח. לכל אלה יש משקל. בה בעת יש משקל לכך, שמדובר בהעלאת מחירים באזורים המתאפיינים במשפחות מרובות ילדים, אשר מצבן הסוציו אקונומי אינו מן המשופרים. בכל מקרה, הטענה בדבר חשש לקריסה של המאפייה, או של השוק כולו, נגועה בממד של הפרזה, ונעדרת תימוכין אובייקטיביים של ממש.
66. לטענתו של מר אהרונסון, יש להתחשב בכך, שדגנית הייתה במועדים הרלוונטיים מאפייה קטנה יחסית, והחזיקה, גם לשיטת התביעה, אחוזים בודדים מכלל שוק הלחם. עם זאת, בשוק הלחם המפוקח, העריך מר אוברקוביץ' כי חלקה של דגנית עומד על 12% – 13% (ת/1924, בעמוד 15). מדובר בחלק קטן יחסית, אך משמעותי בהחלט. נוכח נתון זה, הטענה כי דגנית מקדה מאמצים בפיתוח לחמים מיוחדים, אינה משפיעה באופן משמעותי על התמונה הכוללת.
67. לטענת מר אהרונסון, דגנית מיקדה את פעילותה ברשתות השיווק (הודעת מר אוברקוביץ', ת/1922, בעמוד 5). ברם, דברים אלה מתייחסים למקומות בהם התמקדה דגנית בניסיון להגדיל את נתח השוק שלה. הם אינם מלמדים על חלקה היחסי בשוק, על פי התפלגות בין חנויות קטנות לבין רשתות שיווק. אוסיף, כי בהכרעת הדין הראשונה נקבע כי הטענה שהיו מחירי 3 ב – 10 ברשתות השיווק, הוכחה במקצת בלבד. בה בעת נקבע, כי ההסכמה השנייה, לעניין הימנעות מתחרות על לקוחות קיימים, התייחסה לרשתות שיווק. במצב זה, גם בטיעון זה אין כדי להשפיע באופן ממשי על הדיון.
--- סוף עמוד 20 ---
68. עמדת המאשימה היא כי יש להחמיר ברכיב הקנס במסגרת העונש. לגישתה, הואיל ומר אהרונסון אינו צפוי לעונש של שלילת חירות, בתמהיל הענישה הרף של רכיב הקנס צריך שיהיה גבוה בהרבה מזה של נאשמים אחרים. על פי הטענה, קיים בין רכיבי הענישה השונים יחס של כלים שלובים. בהקשר זה טוענת המאשימה, כי אלמלא מצבו הרפואי החריג של מר אהרונסון, היה על מתחם העונש בעניינו להיות גבוה במידה משמעותית מזה של מר דוידוביץ ומר שניידמן. המאשימה מפנה לכך, שמדובר בעבירה כלכלית, אשר בוצעה תוך חישוב ציני של שיקולי רווח. המאשימה מפנה לפסיקת בית המשפט העליון, לפיה בעבירות של הגבלים עסקיים יש להטיל קנסות גבוהים, על מנת לעקר את התמריץ לביצוע עבירות. המאשימה מפנה בהקשר זה לכך שבע"פ 5669/14 לופוליאנסקי נ' מדינת ישראל (29.12.2015) הקלה משמעותית ברכיב המאסר לא הביאה להקלה מקבילה ברכיב הקנס.
69. גישתה העקרונית של המאשימה בדבר הצורך בהטלת קנסות משמעותיים בעבירות כלכליות מקובלת עליי. היא מקרינה במישרין על מקרה זה. מקובלת עליי עקרונית גם הגישה, כי יש להתבונן על התוצאה העונשית בעניינו של נאשם פלוני, בראייה כוללת המביאה בחשבון את כלל רכיבי הענישה. בה בעת, יש לזכור כי ההקלה עם מר אהרונסון לגבי רכיב המאסר לא הייתה לפנים משורת הדין. היא נבעה מנתונים אובייקטיביים, אשר הצדיקו, ואף חייבו זאת. זאת ועוד, נתונים אישיים המביאים להקלה ברכיב המאסר, עשויים לא אחת להביא להקלה גם ברכיב הקנס. לא למותר לציין, כי בפרשת לופוליאנסקי, עליה נסמכת המאשימה, לא אומצה גישה, לפיה הקלה ברכיב המאסר בשל נסיבות רפואיות חריגות, מובילה באופן אוטומטי להחמרה נגדית ברכיב הקנס (וראו בפסקה 227 לפסק הדין באותה פרשה). התוצאה הכוללת המתקבלת במקרה זה היא, כי השיקול המרכזי בקביעת מתחם הקנס צריך שיהיה, כפי שהוא בדרך כלל, שיקול ההלימה לעבירה ולנסיבות ביצועה.
70. בקביעת מתחם הקנס יש להתחשב במצבו הכלכלי של מר אהרונסון. בהקשר זה, המאשימה מפנה למוצגים ת/1877, ת/1879, המלמדים על השתכרותו הגבוהה של מר אהרונסון בתקופה הרלוונטית.
71. לסיכום, המאשימה טוענת כי מתחם הקנס צריך לעמוד על 700,000 ₪ - 1.2 מיליון ₪. מתחם מוצע זה חורג במובהק משיעור הקנס שהושת על נאשמים אחרים, ואין בידי לקבלו. לטענת מר אהרונסון, יש לקבוע מתחם קנס מידתי, בגבולות של 200,000 – 300,000 ₪. לטענתו, הקנס לא
--- סוף עמוד 21 ---
צריך להיות גבוה יותר מזה שהושת על מר דוידוביץ (300,000 ₪). ברם, חלקו של מר אהרונסון בגיבוש ההסדר הכובל ובניהולו מצדיק קביעת מתחם גבוה יותר. בסופם של דברים, אני קובע, כי בהתחשב במכלול השיקולים הנדונים, מתחם הקנס בעניינו של מר אהרונסון עומד על 400,000 ₪ - 600,000 ₪.
72. העונש המתאים. מר אהרונסון הוא יליד שנת 1941. בעל משפחה, איש משפחה (ראו מכתב מר עופר מנדלוביץ'), סב לנכדים. אין חולק כי הוא אדם נורמטיבי, אשר הגיע להישגים משמעותיים בתחום פעילותו העסקית. אין לו רישום פלילי. מן החומר עולה, כי לחם בגבורה במלחמות ישראל (ראו מכתב מר חנן בלקנשטיין; מכתב מר עופר מנדלוביץ'). עולה גם, כי כחלק מהגשמה אישית, בחר להתגורר בפריפריה. מר אהרונסון הפעיל את המאפייה בבעלותו גם בזמני חירום, ועמד בנחישות לימין יישובים באזור הצפון בעיתות מלחמה (ראו מכתב מר עוזי דיסלר; מכתב מר אברהם פל). מן החומר עולה, כי מר אהרונסון פעל מתוך ראייה ציונית של תרומה לחברה (ראו מכתבו, נ/5). מן החומר עולות תכונות של יוזמה, חדשנות וכישרון (ראו מכתב מר עוזי דיסלר), לצד צניעות, מסירות ורעות (ראו מכתב מר דן מרגלית). עולה עזרה לזולת, שלא על מנת לקבל תמורה (ראו מכתב מר אברהם אדרי). עולות גם תכונות של הגינות והקפדה על החוק (ראו מכתבה של עו"ד אורלי לייבו), כמו גם יושר (ראו מכתב גב' אסתי לוי). עולה גם נדיבות בתרומות שונות (ראו מכתב מר מוטי נביזדה; מכתב מר מרק סלוק), לרבות במכתבי תודה רבים המופנים למאפייה. כל אלה נזקפים לזכותו. הוצגו מכתבים רבים, המלמדים על תרומות של מר אהרונסון, במגוון הקשרים.
73. בשלב מוקדם יחסית של ההתדיינות (תחילת 2014), מר אהרונסון נטל אחריות חלקית לעבירות שיוחסו לו. בשלב מאוחר יותר של ההתדיינות, מר אהרונסון נטל אחריות מלאה לעבירות. ממכתבו נ/5 עולה תחושות של צער וחרטה. המאשימה מפנה לכך, שאין ראיות לניסיון של מר אהרונסון לפעול לתיקון תוצאות העבירה. נטען גם, כי לא שיתף פעולה בחקירתו ברשות. מעיון בחקירותיו ברשות, עולה כי טענה זו אינה נטולת יסוד.
74. חלוף הזמן. בדומה לנאשמים אחרים, מדובר בחלוף זמן משמעותי, הפועל לזכותו של מר אהרונסון. לא ניתן לייחס את חלוף הזמן למעשה או מחדל של מר אהרונסון. אף יש ממש בטענה, כי קבוצת הנאשמים אליה הוא משתייך, פעלה במישורים שונים, לשם קיצור וייעול הדיון. ממכתב של מר אהרונסון (נ/5) עולה, כי התמשכות ההליך הפלילי תרמה לפגיעה שנגרמה לו בשל ההליך
--- סוף עמוד 22 ---
הפלילי. בהקשר זה, תיאר מר אהרונסון תחושות כי חרב עליו עולמו; בושה; אובדן שמחת חיים; הלקאה עצמית.
75. כנזכר לעיל, מר אהרונסון חלה. מצבו הרפואי מורכב ובעייתי. ממכתבו נ/5 עולה בהקשר זה סבל משמעותי. יש לתת לכך משקל, גם בעת קביעת העונש המתאים.
76. נוכח חומרת המעשים, טוענת המאשימה כי על העונש להיות בחלק העליון של מתחם הענישה. בשים לב למכלול השיקולים עליהם עמדתי, קביעת העונש המתאים בסביבות אמצע המתחם, נוטה להשיג במקרה זה תוצאה מאוזנת יותר.
77. סוף דבר, אני מטיל על מר אהרונסון את העונשים הבאים:
א. קנס כספי בסך של 500,000 ₪. הקנס ישולם ב – 30 תשלומים חודשיים שווים, אשר הראשון בהם ייעשה עד ליום 1.4.18, והבאים אחריו עד ל – 1 בכל חודש עוקב.
ב. 6 חודשי מאסר על תנאי, אשר ירוצו בפועל אם הנאשם יבצע עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים במשך תקופה של 30 חודשים, אשר תחילתה ביום גזר הדין.
ג. 5 שנות פסילה מכהונה כדירקטור בחברה ציבורית, בהתאם לסעיף 226(א1) לחוק החברות.
78. מר אוברקוביץ'. מר אוברקוביץ' הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של מנהל פעיל בחבר בני אדם בו נעברה עבירה לפי חוק ההגבלים העסקיים, בהתאם לסעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים. יצוין, כי העבירה מושא אחריותו של מר אוברקוביץ' היא עבירת הבסיס של צד להסדר כובל, ולא עבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות. הצדדים הסכימו, כי יטענו ללא הגבלה ביחס לרכיב המאסר ולרכיב הקנס. הוסכם על מאסר על תנאי ועל פסילה למשך 5 שנים מכהונה כדירקטור בחברה ציבורית.
79. טענתה העיקרית של המאשימה היא כי מר אוברקוביץ' ידע על ההסדר הכובל ועודד את מר אהרונסון בפעולותיו ביחס להסדר. במצב זה, טוענת המאשימה כי אחריותו הפלילית של מר אוברקוביץ' נושקת לרף של אחריות ישירה לעבירה של צד להסדר הכובל.
--- סוף עמוד 23 ---
80. על פי הסכמת הצדדים, מר אוברקוביץ' היה מנכ"ל דגנית במועדים הרלוונטיים לכתב האישום. מן הראיות עולה, כי קודם לגיבוש ההסדר הכובל, היה מר אוברקוביץ' מעורב בדיאלוג עם מר דוידוביץ, בו הלין על כך שמאפיית דוידוביץ מוכרת במחירים של 3 ב – 10 בקריית ספר, וביקש את הפסקת המבצעים (ראו ת/2328, 8.2.10; ת/2337, 10.2.10). מר אוברקוביץ' גם עודכן בזמן אמת על פגישה בין מר אהרונסון ובין מר אנג'ל, אשר הייתה שלב בדרך להסדר שהושג בסופו של דבר (לעדכונים, ראו ת/2355, 2356, 2357, 11.2.10). יש ממש בטענת המאשימה, כי בשיחות אלה עלו פרמטרים ותרחישים אפשריים להסדר כובל. בשיחה מאוחרת יותר, עודכן מר אוברקוביץ' כי מר אהרונסון פועל לעצירת פעילותה התחרותית של מאפיית דוידוביץ (ת/2389, 17.2.10). בשיחה נוספת עם מר דוידוביץ, קבל מר אוברקוביץ' על כך שלא נעשה דבר בפועל לעניין הפסקת המבצעים מצד מאפיית דוידוביץ. מר דוידוביץ הזכיר ברמז את הפגישה העתידה להתקיים בנושא זה (ובה שוכלל הלכה למעשה ההסדר הכובל), מסר כי הוא מטפל בעניין, וכי אינו מעוניין להרחיב בטלפון (ת/2393, 18.2.10). אפשרות של "שלום בית" בין המאפיות עולה מדבריו בשיחה נוספת לה היה מר אוברקוביץ' צד, יומיים לפני המועד בו שוכלל ההסדר הכובל (ת/2398, 21.2.10).
81. המאשימה מפנה לשיחה בין מר אוברקוביץ' ובין מר אהרונסון מיום 24.2.10 (ת/2438), בה בירר מר אהרונסון "מה נגמר", ונענה כי ייענה בהמשך, הואיל ו"יושבים פה אנשים". בנסיבות העניין עולה מכך, כי מדובר בשיח אודות הפגישה בה שוכלל ההסדר הכובל. בה בעת עולה מכך, כי מר אוברקוביץ' לא היה בסוד העניין מיד בסמוך לאחר גיבושו של ההסדר. יש ממש בטענת המאשימה, כי משיחה נוספת (ת/2461, 26.2.10, ראו במיוחד בעמוד 11), עולה כי מר אוברקוביץ' היה מודע להסדר (ראו גם ת/2465, 28.2.10, בעמוד 4; כן ראו ת/2499, 2.3.10). במצב זה, קשה לקבל את גרסתו בחקירה, ממנה משתמעת אי ידיעה כלשהי אודות ההסדר שנקשר (ת/1921, בעמוד 23). לאינדיקציה לכך שמר אוברקוביץ' ראה עצמו כמחויב לעמוד בהסדר, ראו ת/2514, עמוד 2, 3.3.10. כעולה מן הניתוח לעיל, לדגנית היה אינטרס בהסדר הכובל וביישומו.
82. על רקע כל אלה, טוענת המאשימה כי מתחם העונש שיש לקבוע הוא 6 חודשי מאסר בעבודות שירות (ברף התחתון), ו- 5 חודשי מאסר לריצוי בין כותלי הכלא (ברף העליון). עמדה זו לא ניתן לקבל. אכן, צודקת המאשימה בטענתה בדבר החמרה הדרגתית בענישה בעבירות של הגבלים עסקיים. משכך, העובדה שאין לעונש המבוקש תקדים בפסיקה קודמת שהוצגה אודות הענישה בעבירה של מנהל פעיל לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים, אינה מהווה בהכרח סוף