34. גרסה קודמת של סמכות זו נדונה בע"א 619/05 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד סד(1) 97 (2010). אותה פרשה סבה על השאלה הספציפית האם ניתן למנות את הפסלות מכהונה ממועד הקודם ליום ההרשעה, והוא המועד בו התפטר הנאשם פורמלית מתפקידיו. דעת הרוב השיבה על שאלה זו בחיוב. מדעת הרוב ניתן ללמוד על קיומו של שיקול דעת רחב למדי לעניין זה. עולה גם, כי לפי גישת אחד משופטי הרוב (כב' השופט א' לוי), יש ביסוד הסמכות לא רק טעם מניעתי, שעניינו הגנה על ציבור המשקיעים, כי אם גם טעם הרתעתי.
35. בפרשה נוספת (ע"פ 4783/09 שולשטיין נ' רשות ההגבלים העסקיים (16.9.2010)), נדונה שאלה קרובה, הנוגעת להוראת סעיף 226(א)(3) (דאז) לחוק החברות. הוראה זו הקנתה לבית המשפט סמכות לקבוע הגבלת אדם מכהונה לדירקטור, אם הורשע בעבירה "אשר בית משפט קבע כי מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש כדירקטור בחברה ציבורית". בית המשפט עמד לעניין זה על שני סוגי שיקולים עיקריים, והם "... הגנה על הציבור ועל האינטרס הציבורי בכך שנושאי התפקידים בחברות ציבוריות יהיו אנשים הראויים לכך מבחינת כישוריהם, נסיונם ותכונותיהם הרלוונטיות. השיקול השני הינו הפגיעה בחופש העיסוק של הנאשם המורשע, מעצם חסימת דרכו לכהונת דירקטור בחברה ציבורית משך חמש שנים". כן עמד בית המשפט על שיקולים הנוגעים לחומרת העבירה, טיבה ונסיבות ביצועה, ובהם קיומו של דופי מוסרי; קשר בין הרשעה בעבירה ובין מסקנה בדבר היעדר כישורים לשמש בתפקיד; המניע לביצוע העבירה (טובת המבצע או טובת החברה); תוצאות העבירה; משך ביצועה; מידת התחכום או התכנון שהצריכה (בפסקה 37). נקבע (בפסקה 38), כי לשם הפעלת הסמכות האמורה "נדרשת זיקה מהותית בין העבירה בה הורשע אותו אדם, טיבה ונסיבות ביצועה, לבין מאפייני התפקיד של דירקטור בחברה ציבורית. נדרש כי העבירה, טיבה או נסיבות ביצועה ילמדו עליו כי אין בו את יכולות הפיקוח, ההשגחה והאמון המצופות מדירקטור בחברה ציבורית, או תכונות וכישורים רלוונטיים אחרים". צוין, כי "... ככלל יש לשמור השימוש בסמכות ... למקרים שחומרתם היא כזו שתצדיק הטלת מגבלה כה משמעותית על מבצעם. יחד עם זאת, אין לומר כי מדובר במקרים חריגים בלבד". בית המשפט הטעים את הצורך להישמר מהפעלת הסמכות כאמצעי עונשי. הוא
--- סוף עמוד 11 ---
עמד גם על שיקולים של מסר ציבורי העולה מן ההחלטה על הימנעות מפסילה (בפסקה 41). ניתן משקל ניכר גם להתמשכות ההליכים בעניינו של הנאשם (שם). עקרונות אלה יפים, בשינויים המחויבים, גם בהקשר שבפניי[4].