ובהמשך: "...צריך לזכור שמדובר בעסקה עם אדם שעובד מול החברה ומול אותו תחום שמכיר את החברה ואת ההתנהלות ואת המשמעויות ולא מדובר למכירה למישהו שבא מעולם אחר וצריך להוביל אותו צעד אחר צעד. הוא מבין יותר מאתנו. הוא מכיר את ההתנהלות של החברה המזכה מול דוראל יותר טוב מאתנו.." (פרו' עמ' 266 שורות 7 – 11).
145. ככל ודוראל סברה בזמן אמת שמר ז'אן הינו "שה תמים המובל לעולה" יכולה הייתה לנצל את הזכות שניתנה לה ולקנות בעצמה את מניות גאש, וכך למנוע את הפגיעה הקשה שספגה לטענתה לאור העברת המניות.
העובדה שדוראל לא פעלה לרכוש בעצמה את מניות גאש, משעמדה על נחישותם של הנתבעים למכור את המניות ולצאת מהסכם הזכיינות, מלמדת שדוראל בעצמה, אולי לא ששה בזמן אמת לעבוד עם ז'אן בכל סניפי הזכיינות, והיו לה חששות בעניין זה, אולם היא מעולם לא סברה שז'אן אינו כשיר לקחת אותם על עצמו, ולא סברה שהנתבעים מרמים אותו או אותה.
דוראל יכלה גם לממש את זכות הסירוב. וראה בעניין זה שאלה שהפנה ב"כ הנתבעים למר דוד בן עזרא: "ש. אם חששתם כל כך ממשה ג'אן למה לא מימשתם את זכות הסירוב?
ת. לדוראל לא היה אנטרס להכנס לעניין השיווק וההפצה ומטרתה היה להיות מפעל יצרני" (פרו' עמ' 36 למטה).
146. ככל ודוראל סברה כי מדובר ב – "תרגיל עוקץ"; מכירת חברה ריקה מתוכן לאדם שאינו כשיר - יכולה הייתה דוראל, בזמן אמת, לעתור לערכאות ולבקש צו מניעה שימנע את מכירת המניות לדוראל.
העובדה שדוראל לא פנתה לערכאות בזמן אמת, מלמדת שדוראל בעצמה לא סברה אז כי מר ז'אן אינו כשיר בעליל לקחת על כתפיו את סניפי גאש, וגם לא סברה בזמן אמת שהנתבעים מרמים את מר ז'אן. שהרי לא יתכן שדוראל סברה כך ועל אף האמור השלימה עם העברת המניות.
נכון שדוראל חששה לגבי ההתקשרות עם מר ז'אן, נכון שהיא לא מספיק האמינה ביכולתו, אולם שלא כפי שנטען היום, היא לא סברה שהוא "לא מסוגל לקנות סוכריה" והיא גם לא חשבה שנמסר לו מידע חלקי או שגוי לגבי מצבה של גאש.
--- סוף עמוד 33 ---
נכון למועד כתיבת פסק דין זה, ז'אן הינו אכן פושט רגל, אולם לא הוצגו כל ראיות לפיהן במועד רכישתו את מניות גאש, הוא היה מסובך כלכלית. לא הוצגו גם ראיות לחוסר תפקוד שלו בסניף אשדוד ולהפך, מהעדויות עלה כי סניף אשדוד תפקד כהלכה (וראו גם עדותו של מר רפאל בן עזרי, לפיה למר ז'אן היה סניף מצליח באשדוד, פרו' עמ' 67 למעלה).