156. מאחר ועדויות הצדדים, כאמור לעיל, הינן מנוגדות, ומאחר ובתכתובות מזמן אמת כל צד מפרט את עמדתו כפי שהוצגה בפני במהלך ניהול ההליך, ומאחר וסיכום הישיבה אצל מר קהירי עליו מתבססת דוראל אינו חתום על ידי הנתבעים, ואין בפני כל הוכחה כי הוצא על
--- סוף עמוד 36 ---
ידי מר קהירי - אני קובעת כי דוראל לא הוכיחה את הטענה לפיה הנתבעים התחייבו לתת לדוראל שיקים/שטרות, אישיים שלהם.
מאחר ודוראל היא שמבקשת לטעון את הטענה בדבר אותו סיכום אזי עליה היה מוטל הנטל להוכיח אותה.
דוראל לפיכך הייתה זו שהייתה צריכה לזמן את מר קהירי לעדות על מנת להוכיח את מה שסוכם לטענתה במהלך הישיבה אצלה.
157. בסיום פרק זה אציין כי לא מצאתי ממש בטענות דוראל לפיה הנתבעים הציגו כלפיה וכלפי מר קהירי מצג שווא, כאילו החוזה מול ז'אן ייחתם בעתיד, שעה שכבר היה חתום באותה עת. אכן מעיון במכתב מיום 23.0.6.09 עולה לכאורה כי מדובר על מכירה שכבר בוצעה, יחד עם זאת הוצג בפני בית המשפט הסכם מכירת המניות שנושא תאריך 02.07.09, ולא הוצג הסכם אחר מוקדם בזמן. בנסיבות אלו הרי שלא ניתן לקבוע על סמך אותו מכתב בודד כי המכירה לג'אן כבר בוצעה באותה עת.
דיון בטענות דוראל כלפי עו"ד יובל בוקר וכלפי עו"ד פרומוביץ
158. דוראל טוענת למעשי נוכלות על ידי מר בוקר, מי שעבד כמנכ"ל אצלה.
דוראל מכנה את מר בוקר בסיכומיה כ: "יוזם העוקץ" (ראה למשל עמ' 33 לסיכומי דוראל, פסקה אחת לפני הסוף), וכן מכנה אותו כ: "אדריכל העוקץ" (עמ' 32 לסיכומי דוראל).
דוראל אולם לא כללה את מר בוקר כנתבע בתיק זה.
למעשה, שמו של מר בוקר, אליו מפנה דוראל בסיכומיה חצים רבים, כמי שהשתמש במידע פנים, עשה מעשי עוקץ יחד עם הנתבעים, הטעה ורימה את דוראל וז'אן ועוד, כלל לא מופיע בכתב התביעה או בכתב ההגנה של דוראל מפני התביעה שכנגד.
בנסיבות אלו הרי שגם הטענות בעניין זה מהוות הרחבת חזית.
בית משפט זה אינו יכול לדון באחריותו של מר בוקר, אשר לא נתבע בתביעה זו ולפיכך לא התגונן מפניה.
למעלה מהצורך אוסיף ואציין שכפי שלא הוכחו מצגי שווא שהציגו הנתבעים לז'אן, כך לא הוכחו מצגי שווא שהוצגו למר ז'אן על ידי מר בוקר.
דוראל טענה כי מר בוקר הטעה את מר ז'אן באמצעות "גישה למידע פנים". אותו "מידע פנים" בו עשה מר בוקר שימוש שלא כדין, מתואר על ידי דוראל בכתב התביעה כמידע לפיו הבעלים של דוראל הינם אנשים הגונים שלא יאפשרו ללקוחות גאש לצאת בלי פיצוי. דומה כי עובדה זו אינה מהווה "מידע פנים" כמובנו המשפטי, ואף במובנה המקובל גם אצל הדיוטות.