פסק דין
1. בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי שהגיש התובע, מר אהרון אלחלל (להלן: "התובע") כנגד הנתבעת, חברה הארץ ישראל לישוב עולים בע"מ (להלן: "הנתבעת"), לפיה מתבקש בית המשפט להצהיר כי הנתבעת נרשמה כבעלים של מחצית מחלקה 91 בגוש 3740 (להלן: "החלקה ההיסטורית") כנאמנה עבור מר אהרון אלחלל ז"ל, סבו של התובע; וכי התובע זכאי להירשם כבעלים של חלקה 331 בגוש 3740 (להלן: "החלקה החלופית"). בנוסף מתבקש בית המשפט להצהיר כי התובע זכאי להירשם כבעלים של 1 מתוך 347 חלקים במקרקעין אחרים הרשומים על שמה של הנתבעת, כפי שיפורט להלן.
I. המסגרת העובדתית הרלוונטית
2. אקדים ואציין כי התביעה דנן נסובה על אירועים שהתרחשו לטענת התובע החל משנות ה-30 של המאה הקודמת. התביעה מבוססת, בין היתר, על מסמכים שונים שנעשו לפני שנים רבות על ידי אנשים שאינם נמצאים עוד בין החיים וממילא ברור כי לא העידו בפני בית המשפט. מסמכים אלו הוכחשו על ידי הנתבעת. משכך, אציג להלן הרקע העובדתי עליו מתבססת התביעה, כאשר לטענות הצדדים בקשר למסמכים עליהם נסמכת התביעה, לרבות בקשר לקבילותם ולמשקל שניתן ליחס להם - אתייחס בהמשך בהרחבה.
3. התביעה דנן נסמכת על רכישה לכאורה של מקרקעין שביצע סבו של התובע, מר אהרון אלחלל ז"ל (להלן: "הסב") מההסתדרות הציונית של עולי בולגריה (להלן: "ההסתדרות הציונית") בשנת 1934 לערך. המקרקעין הנרכשים היוו חלק מחטיבת קרקע, אשר נכון לאותם ימים הייתה ידועה כחלק מחלקה 6 בגוש 3740 ומחלקה 11 בגוש 3741 (שתי חלקות מקרקעין אלה תכונינה להלן, לשם הקיצור: "המקרקעין"). המקרקעין ידועים כיום בשם "אדמות הבולגרים", והם ממוקמים ביישוב "אירוס" הנמצא בסמוך למושב בית חנן. לטענת התובע, הסב נמנה על כ-300 יהודים תושבי בולגריה אשר רכשו בבולגריה חלק מהמקרקעין (להלן: "הרוכשים המקוריים"). מחירו של דונם אחד מהמקרקעין הסתכם באותה תקופה בסך של 5,000 ליבה בולגריים. התובע טוען כי ההסתדרות הציונית רשמה את המקרקעין על שם שליחים יהודים ששהו בפלשתין באותה עת כנאמנים לטובת הרוכשים המקוריים. מסיבות שלא הובהרו דיין, הועברו המקרקעין מהשליחים האלה לידי הנתבעת, כל זאת, על פי הנטען ע"י התובע, בנאמנות לטובת הרוכשים המקוריים.
4. אין חולק כי בשנים 1947-1950 אושרה בקשר למקרקעין תוכנית בינוי מנדטורית R/220, ובמסגרתה בוצעה פרצלציה של המקרקעין. כתוצאה מכך, נוצרו 170 מגרשים בייעוד למגורים, 11 מגרשים בייעוד לצרכי ציבור ומגרשים נוספים בייעוד של דרכים. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת ערכה הגרלה והקצתה לכל אחד מבין הרוכשים המקוריים מחצית חלקה בשטח של כ-750 מ"ר, וחלק מן המגרשים נרשמו על שם רוכשים שונים אצל רשם המקרקעין. בשנת 1982 אושרה תוכנית תמ"מ 3 אשר ייעדה את כל שטח המקרקעין לייעוד של "גן לאומי". בעקבות פעולות שונות שביצעה הנתבעת, לרבות ע"י הגשת תביעה בגין ירידת ערך שהגיש מטעמה בא כוחה דאז, המנוח עו"ד רפאל צ'קרוב ז"ל (להלן: "עו"ד צ'קרוב") אושרו בהתאמה בשנים 1994 ו-1998 תוכניות בר/במ/109 ו-בר/109/1 (להלן: "תוכניות בר/109").