4. מנגד, טענו החייבים בתגובתם לעמדת המנהל המיוחד, כי הם פעלו בהליכי הפש"ר בתום לב, כי הם אינם רואים בהליכי פש"ר מפלט מפני הנושים אלא אף שלב ביניים ואולי אף אמצעי לסלול את המסלול לשיקומם בדרך של הסדר הוגן עם נושיהם. הם טענו כי התנהלותם בהליך הפש"ר היתה ללא דופי והדבר מצא ביטוי גם בתסקיר המנהל המיוחד שעה שנטען כי הם מגישים למנהל המיוחד דוחות שוטפים מגובים באסמכתאות כדין.
5. הנושים התייצבו לישיבת יום 12.3.18 שהתקיימה לפני והעלו שם את טענותיהם כלפי התנהלות החייבים. הנושים טענו, כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט וכי החייבים אינם תמי-לב לאורך שנים ארוכות.
עוד טענו הנושים כי החייבים אינם נוהגים בצניעות בהוצאותיהם, מתגוררים במגורי יוקרה, החייב עובד באופן שאינו מדווח עם משרדי עורכי-דין, גם ילדיהם של החייבים מצויים בהליכי פש"ר ומנגד המשפחה כולה חיה בתנאי פאר דבר המלמד על כך שישנם כספים בשפע אשר אינם מדווחים והנושים אינם נהנים מכך.
השאלה המצריכה הכרעה:
6. האם בהתנהלות החייבים – או מי מהם - נפל דופי באופן המצדיק ביטול הליך הפש"ר?
זוהי השאלה הטעונה הכרעה.
כאמור, המנהל המיוחד גרס בדו"ח שהגיש כי יש לבטל את ההליך.
אף הכנ"ר צידד בעמדת המנהל המיוחד.
התנהלות החייבים עובר לכניסתם להליך:
7. במישור זה לא היתה התאמה בין העמדות.
כאמור הנושים גרסו, כי החייבים העלימו נתונים והתנהלו באופן בלתי תקין גם עובר לכניסה להליך. כפי שצוטט לעיל מבקשת הנושה עו"ד נטר לביטול ההליכים, עולות שם גם טענות המתייחסות להתנהלות החייבים בהליך הפש"ר הקודם וכן התייחסות להתנהגותם קודם לכניסה להליך הפש"ר.
לעומת זאת, המנהל המיוחד בדוח שהגיש ציין, כי החייבים התנהלו בהליך באופן תקין, הגישו דוחות מסודרים, אם כי לא עם כל המסמכים, עמדו בתשלומים כסדרם למעט פיגור אחד או שניים. בסעיף 11.3 לדוח נאמר:
"מחקירת המנהל המיוחד לא עולה חשש לחוסר תום לב בנסיבות ההסתבכות".
מכאן, ההכרעה בשאלת ביטול ההליך, מתמקדת בטענות הנושים המתייחסות להתנהלות בהליך גופו. כביכול החייבים הינם נוכלים העושים שימוש לרעה בהליך הפש"ר, מוגנים מנושיהם אך חיים בפאר כאשר הכנסותיהם אינן מדווחות.
המסגרת הנורמטיבית:
8. סמכותו של בית המשפט לבטל הליך פש"ר לאחר הכרזת החייב כפושט רגל, מעוגנת בסעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980.
בית המשפט יהיה רשאי לבטל את הכרזת פשיטת הרגל ובתוך כך למחוק את הליך הפש"ר, מקום בו נוכח שהחייב ניצל לרעה את ההליך.
ראו ספרם של המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, עמ' 187-188 (מהדורה שלישית, 2010).