משמעותן של הוראות אלו היא כי הנאמנות שאותה ביקשה חברת העובדים ליצור מתייחסת לכלל הזכויות הכרוכות במניות ארקיע המוחזקות בידי המבקשת, ניהוליות וכספיות כאחד. גם אין זה מתקבל על הדעת להפריד בין אלה לאלה, כנטען על ידי משיבים 3, בלא עיגון עובדתי וראייתי – וכזה לא הוצג. הנהנים מן הנאמנות הם העובדים הקבועים הפעילים בארקיע בלבד, וכל נאמנות שהיא כלפי עובדים פורשים או גמלאים נשללה במפורש. שיעורה של הזכאות עשוי להיות שיעור משתנה – כאשר יוזכר כי אין עסקינן בזכויות קנייניות. כמו כן, נראה שעל מנת להיחשב "עובד קבוע" אין צורך בכוונה להמשיך ולעבוד בארקיע עד מועד הפרישה, אך אינני נדרשת להכריע בשאלה זו. המבקשת ציינה כי כיום כל העובדים בפועל בארקיע הם עובדים קבועים; ולא נטען בפניי בידי מאן דהוא, כי המבקשת אינה נכונה להכיר בו כ"עובד קבוע" עקב אי עמידה בדרישה מעין זו, שהועלתה מלכתחילה בידי משיבים 3. מעת שמשיבים 3 אינם נמנים עם הזכאים לכספים, ממילא אין להם כל מעמד להשפיע על אופן חלוקתם בין אחרים.
39. המסקנה מכל האמור היא, שאין כל עילה משפטית למנוע את חלוקת הכספים בהתאם לעקרונות שנקבעו בהוראות החלוקה.
משמעות יישום הוראות החלוקה על עניינים פרטניים
משיבים 5
40. כפי שצוין, עניינם של משיבים 5 הוא בטענה שלפיה יש לצרף, לצורך חישוב חלקם בכספים, תקופות נפרדות שבהן עבדו בארקיע. מנגד, המבקשת גורסת כי בעצם העובדה שהחלו לעבוד בארקיע פעם נוספת ועבדו בה במועד הקובע, אין כדי להקים להם מחדש את הזכאות שפקעה בהתייחס לתקופת עבודתם הקודמת; וכי בהקניית זכאות כאמור יהא משום חריגה מתנאי הנאמנות.
תנאי הנאמנות קובעים את זהותם של הנהנים מהמניות המוחזקות בידי המבקשת, אך מאפשרים במפורש הקניית זכאות דיפרנציאלית לכל אחד מן הנהנים. קביעת אופן חלוקת הכספים נתונה לשיקול דעת דירקטוריון המבקשת, אשר החליט לאמץ את הוראות החלוקה. על פי הוראות אלו:
"הזכאים לכספי התמורה הם כל עובדי ארקיע אשר לגביהם התקיימו יחסי עובד-מעביד בתאריך הקובע... נוסחת החלוקה הינה כלהלן: סכום התמורה המיוחס לעובדים בערכו השקלי, יחולק בסך חודשי העבודה של כל העובדים הזכאים ויוכפל, לגבי כל עובד זכאי, במספר חודשי העבודה של כל עובד" (נספח ב לבקשה).
בנסיבות אלה תנאי הנאמנות אמנם חייבו גריעתם של משיבים 5 ממצבת העובדים במועד עזיבתם, ובאותו שלב עניינם לא היה שונה מעניינו של כל עובד אחר שאיבד את זכאותו. דא עקא, שהנוסחה שבהוראות החלוקה אינה עורכת כל אבחנה בין עובדים שתקופות העסקתם רציפות לבין עובדים שתקופות העסקתם קטועות. מכיוון שכך, יישום הנוסחה מביא למסקנה כי הדין עם משיבים 5, וכי יש לחשב את חלקם בכספים לפי סיכום התקופות.