4. לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.
5. ראשית ייאמר כי המבקש לא טען ולא הצביע על נימוק כלשהו המצדיק התערבות ערכאה זו ב"גלגול שלישי". כך נפסק גם לאחרונה (במסגרת רע"א 154/18 לנדקו ישראל יזום וניהול בע"מ נ' מועצה מקומית באר יעקב, [פורסם בנבו] פסקה 24 (15.3.2018)) כי:
לפי הלכת חניון חיפה, בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אלא במקרים חריגים בהם הבקשה מעוררת שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים ומצדיקה בירור שיפוטי נוסף, או כאשר עלול להיגרם עיוות דין חמור. הלכה זו תקפה אף ביחס לבקשות רשות ערעור על החלטות בית משפט מחוזי בענייני בוררות (ראו, למשל: רע"א 7873/17 שמואל יחיא נ' Eagle Overseas Properties Inc [פורסם בנבו] (7.11.2017); רע"א 3744/17 עארף ג'בארין נ' מוחמד אגבריה [פורסם בנבו] (19.9.2017); רע"א 20141/17 עמוס אופיר נ' עירית קדרון [פורסם בנבו] (15.6.2017); א' גורן בוררות 463 (2018), להלן: גורן)).
ואכן גם בענייננו כאמור, לא מתעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים המצדיקה בירור שיפוטי נוסף. מדובר בטענה "שגרתית" שלא נחתם הסכם בוררות המחייב את המשיב להשתתף בהליך הבוררות. הא ותו לא.
6. סעיף 1 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כי "הסכם בוררות" הוא "הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם או שעשוי להתגלע ביניהם בעתיד, בין שנקוב בהסכם שמו של בורר ובין אם לאו". הבורר יונק אפוא את סמכותו מהסכם הבוררות בו גם נקבעים גבולותיה של הבוררות (גורן, בעמ' 41). תוקפו של הסכם הבוררות מותנה בכך שתהיה הסכמה בכתב לקיום הבוררות מצד כל המשתתפים בה (רע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד מז(5) 94 (1993), להלן: עניין עזרא). ללא הסכמה, אין הליך בוררות (ע"א 177/88 הוטרר נ' רוזנברג, פ"ד מג(4) 495 (1989)). באמור אין כל חדש אפוא, וטענת המבקש כי לא נתן את הסכמתו לקיום הבוררות אינה שאלה עקרונית משפטית או ציבורית החורגת מדלת אמותיו של העניין הקונקרטי השנוי במחלוקת בין הצדדים במקרה זה. לו בשל טעם זה לבדו אפוא, דין הבקשה להידחות.
7. עם זאת קיימת גם סיבה אחרת, משמעותית לא פחות, לדחיית הבקשה על הסף, שכן קיימות רגליים מוצקות לסברה כי ההתחייבות מהווה הסכם בוררות כדין בין הצדדים על כל המשתמע מכך. במסגרת ההתחייבות נאמר מפורשות כי המבקש קיבל על עצמו אחריות אישית "מלאה וישירה, ביחד ולחוד עם התאגיד (החברה הישראלית – ד.מ.), בגין ובקשר עם כל התחייבות...". כך גם נאמר מפורשות כי המבקש: