"הסכים, כנהוג וכמקובל במסגרת בורסת היהלומים כי כל סכסוך או מחלוקת, מסחרית או אחרת שיתגלע ביני ו/או התאגיד לבין מי מחברי בורסת היהלומים ו/או מי מדיירי בניני בורסת היהלומים ו/או עובדיהם ו/או כל גורם אשר יחתום על כתב התחייבות זהה או דומה להתחייבות זו בו כלולה הסכמה דומה להתדיין בבוררות, יועבר ויוכרע בבוררות על פי ההוראות והכללים לעניין בוררות הכלולים בתקנות ההתאגדות של בורסת היהלומים ואני והתאגיד מתחייבים להיות כפופים להם, לפעול על פיהם ולהופיע בפני כל ערכאת בוררות שתידון במחלוקת ביני ....".
בנסיבות אלו קשה עד בלתי אפשרי להלום את טענות המבקש שההתחייבות שנטל על עצמו הייתה רק בשם החברה הישראלית ולא בשמו באופן אישי. אך לא זהו העיקר.
8. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש הציע בעצמו במסגרת דוא"ל ששלח ביום 27.12.2015 כי ישתתף בבוררות באמצעות שיחת וידאו מפאת חוסר יכולתו להגיע לישראל באותו זמן ולנהל את הבוררות באופן בלתי אמצעי בישראל. בהתאם לכך המבקש אכן השתתף בבוררות. בנסיבות אלו המבקש מנוע מלטעון נגד סמכות הבוררים להכריע בעניינו (וראו: עניין עזרא; רע"א 4095/12 מגנזי תשתיות ב.ג.מ. בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (13.11.2012); ע"א 491/76 גאולים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' צדוק, פ"ד לא(3) 625 (1977)).
9. אמת, בהמשך לדוא"ל ששלח המבקש הוא ציין כי למרות שהוא מסכים להשתתף בבוררות באמצעות שיחת וידיאו "הוא שומר על מלוא זכויותיו והוא מתנגד בתוקף לסמכות של בורסת היהלומים לדון בסכסוך". ובהמשך: "בנוסף אני דוחה את טענתכם שהסכמתי להופיע בבוררות הישראלית. מההתחלה ועד היום סירבתי להשתתף בבוררות הישראלית על בסיס חוסר הסמכות" (תרגום חופשי מאנגלית – ד.מ.). אלא שאין בכך כדי להועיל למבקש. נהפוך הוא. יש באמור כדי להצביע על חוסר תום ליבו של המבקש המשתתף בפועל בבוררות, אך אומר כי השתתפותו תלויה הלכה למעשה בזכייה בה. עמדו לפני המבקש שתי אפשרויות: או להימנע מהשתתפות בבוררות מפאת טענת חוסר סמכות; או להשתתף בה ללא הסתייגות. במקום זאת המבקש אחז את החבל משני קצותיו וקנה מעין "פוליסת ביטוח" שבכל מקרה לא יפסיד מהליך הבוררות. אם יזכה מה טוב – ונקל לשער כי לו אכן היה זוכה, לא היה מעלה את הטענה כי זכייתו ניתנה בחוסר הסמכות. ואם לא יזכה יטען את טענת חוסר הסמכות. בנסיבות אלו, מניעותו של המבקש להעלות את טענת חוסר הסמכות מקבלת משנה תוקף ובעשותו כן כדי להתנער מתוצאת הבוררות הוא פעל כאמור בחוסר תום לב (והשוו: רע"א 1030/15 דדון נ' חדד [פורסם בנבו] (18.8.2015)).