80. שנית, ספק רב בעיניי אם העבודות שהתובעת ביצעה עבור הנתבעת ב"יומיות" החל מחודש פברואר 2013 היו בכלל כפופות לתניית גב-אל-גב. זאת, למרות שכאמור, מר מילר הדגיש במייל ששלח לגב' שניר בנושא זה ביום 29.1.2013 (נספח 6 לכתב-התביעה) כי תנאי ההסכם והתוספת להסכם יוסיפו לחול גם על עבודת התובעת ביומיות. הספק מתעורר משום שבנסיבות אלה ניתן לטעון כי, למעשה, התובעת לא שימשה עוד כ"קבלן משנה" של הנתבעת כי אם כספק גרידא של פועלים וכלים. ראו דבריו של מר בן חיים עצמו בחקירתו החוזרת:
בתקופה הזאת כבר עברנו ליומיות עם נתיבים. אם אני כבר משנע את הכלי אז הכל הוא כבר בהפעלה שלי, זה לא קבלן משנה שאני קונה ממנו מוצר. בסופו של דבר הוא שותף איתי ב... אם שילמתי כבר את הכלי אז זה כלי שלקחתי בשכירות.
[עמ' 180 לפרוטוקול מיום 20.9.2016, שורות 15-13.]
וכן עדותו של מר בן ישי בעניין זה:
ואתה יודע מה? זה שהוא העביר אותנו לעבודה ביומיות זה עשה לי קצת יותר שקט כי בשום מקום אחר לקחת כרטיסי עבודה ולא לשלם אותם בטענה של גב אל גב- לא נשמע דבר כזה. אמרתי מעכשיו כל העובדים שלנו יעבדו ביומיות. יש להם כרטיסי עבודה, הם רוצים להרוויח את הרווח הקבלני שלהם שייקחו אותם לעצמם, אבל לי זה יקנה שקט ובטחון לכסף. מה שבדיעבד לא קרה וגם את היומיות לא שילמו.
[עמ' 161 לפרוטוקול מיום 13.9.2016, שורות 16-11.]
81. שלישית, במקרה זה, כפי שכבר הוזכר לעיל, אופן ותוכן ההתקשרות בין התובעת לנתבעת היו שונים לחלוטין מאופן ותוכן ההתקשרות בין הנתבעת למזמין. כך, למשל, שיטות המדידה בשני ההסכמים היו שונות זו מזו: ההסכם הראשי היה הסכם פאושלי שהתבסס על אבני-דרך (מיילסטונים). לעומת זאת, ההתקשרות בין הנתבעת לתובעת הייתה מבוססת על הזמנת עבודות ספציפיות במנותק מאותן אבני דרך, מדידה מדויקת של כמויות והכפלתן במחירים חוזיים מוסכמים מראש. בהתאם לכך, עבודות וחשבונות התובעת אושרו בידי הנתבעת וחשבונות התובעת כלל לא הועברו כפשוטם באופן ישיר אל המזמין. תחת זאת, חשבונות התובעת ויתר קבלני-המשנה עברו מעין "עיבוד" אצל הנתבעת ונכללו בדרך זו או אחרת בחשבונות שהנתבעת העבירה למזמין (ראו גם דברי בא-כוח המזמין בדיון בפניי ביום 6.1.2015 (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 10-8), לפיהם "לפי החוזה מי שמאשר את החשבונות בשלב ראשון זה דורי. דורי צריכים להגיד מה עמדתם בנושא הזה הם אלה שאישרו את החשבונות בשלב ראשון").