פסק דין
1. בפניי תביעה כספית על סך של 5,858,271 ₪ ותביעה שכנגד שהועמדה במקור על סך של 3,157,353 ₪ אך לאחר מכן תוקנה למעשה – מבלי להגיש בקשה מתאימה לתיקון כתב-התביעה שכנגד – לסך של 1,835,512 ₪.
2. בתביעה זו ניצבת בפניי, למעשה, שאלה אחת ויחידה והיא משמעותה והשלכותיה של תניית "גב-אל-גב" ביחסים בין קבלן ראשי לבין קבלן משנה.
רקע עובדתי
3. חברת Wood Group Gas Turbine Services Holdings Ltd. (להלן: "WG") וחברת-הבת שלה, GTS Power Solutions Ltd., הן חברות בינלאומיות העוסקות במתן שירותים בתחום האנרגיה. בשנת 2010 התקשרו חברות אלה עם חברת דוראד אנרגיה בע"מ, לשמש עבורה כקבלן אחראי (EPC) בפרויקט הקמת תחנת כוח מסוג מחזור משולב (מחז"מ) מבוססת גז טבעי בשטח שבדרום אשקלון (להלן: "הפרויקט").
חברת GTS Power Solutions Ltd. (להלן: "המזמין"; הכינוי "המזמין" בפסק-דין זה יתייחס לעתים גם ל-WG או ל-GTS ול-WG יחד) התקשרה ביום 24.2.2011 עם חברת קבוצת א' דורי בע"מ לשמש עבור המזמין כקבלן ראשי לביצוע מכלול עבודות ההנדסה האזרחית בפרויקט (ההסכם בין המזמין לחברת קבוצת א' דורי בע"מ צורף כנספח 3 לבקשת הרשות להתגונן, להלן: "ההסכם הראשי").
חברת בת של קבוצת א' דורי בע"מ, א' דורי בניה בע"מ – היא הנתבעת והתובעת שכנגד בפניי (להלן: "הנתבעת" או "דורי") - שימשה כקבלן משנה מטעם קבוצת א' דורי בע"מ לביצוע העבודות שנטלה על עצמה קבוצת א' דורי בע"מ במסגרת הפרויקט.
4. לצורך ביצוע עבודותיה בפרויקט התקשרה דורי עם קבלני-משנה שונים. אחת מקבלני-המשנה הללו היא התובעת והנתבעת שכנגד בפניי, נתיבים דרום בע"מ (להלן: "התובעת" או "נתיבים"), אשר שימשה כקבלן משנה לביצוע עבודות עפר, תשתיות ודרכים עבור הנתבעת. כלפי קבלני משנה אלה, לרבות התובעת, שימשה אפוא הנתבעת כקבלן הראשי של הפרויקט.
5. אין מחלוקת בין הצדדים כי עבודות התובעת בפרויקט החלו בפועל ביום 15.3.2011 (אישור תחילת העבודות על-ידי הנתבעת באמצעות הודעת דואר אלקטרוני צורף כנספח 1 לכתב-התביעה וכך גם נכתב מאוחר יותר בהסכם בין הצדדים; ראו גם יומן העבודה מס' 1 של התובעת שצורף כנספח 5 לתצהיר העדות הראשית של מר ערן בן ישי, סמנכ"ל הביצוע של התובעת ובנו של מנכ"ל החברה ובעל השליטה בה (מר יוסי בן ישי), אשר שימש כמנהל הפרויקט מטעם התובעת (להלן: "מר בן ישי")).
6. ההסכם בין התובעת לנתבעת (נספח 2 לכתב-התביעה, להלן: "ההסכם"), שכותרתו "הסכם עם קבלן משנה", תוארך ליום 8.5.2011, אם כי נחתם רק בשלב מאוחר יותר. זאת, בעוד שעבודות התובעת החלו בפועל, כאמור, עוד קודם לכן. יצוין כי הוכח בפניי כי הנתבעת שלחה את טיוטת ההסכם לתובעת לכל המאוחר בחודש אפריל 2011 (נספח 2 לתצהיר העדות הראשית של מר מרדכי הורוסוב, מנהל אזור בנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתובענה (להלן: "מר הורוסוב"); עדותו של מר בן ישי, עמ' 57-53 לפרוטוקול מיום 13.9.2016). ברם, לאחר משא-ומתן ועיכובים שונים נחתם ההסכם לבסוף על-ידי התובעת בחודש אוקטובר 2011 ועל-ידי הנתבעת בחודש דצמבר 2011, כאשר במקביל המשיכה התובעת לעבוד כל העת בפרויקט.
עוד יצוין כי ההסכם עמד על סך של 2,750,220 ₪ + מע"מ, אם כי במועדים בהם נחתם לבסוף ההסכם על-ידי הצדדים, התובעת כבר ביצעה עבודות בהיקף גדול בהרבה מסכום זה. ראו, למשל, חשבון חלקי מס' 7 שאישרה הנתבעת ביום 15.11.2011, אשר התייחס להיקף העבודות שבוצעו על-ידי התובעת עד לסוף חודש ספטמבר 2011 בסך של 7,819,821 ₪ (לפני ניכוי עכבון ודמי ביטוח) (נספח 10 לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי).
כך גם נכתב בהסכם כי מועד סיום עבודות התובעת בפרויקט הוא ביום 1.7.2011, אם כי, כאמור, ההסכם עצמו נחתם מאוחר יותר ועבודת התובעת בפרויקט הסתיימה עוד זמן רב לאחר מכן, כפי שיפורט להלן.
7. שיטת ההתחשבנות בין הצדדים נקבעה באמצעות כתבי כמויות, כאשר הוסכם כי התובעת תגיש לנתבעת חשבון ביניים בתום כל חודש עבודה (הצדדים כינו חשבון ביניים זה כ"חשבון חלקי") ולבסוף יוגש חשבון סופי. תנאי התשלום הועמדו על שוטף + 65 ימים (יצוין כי בנספח א' להסכם נכתב כי תנאי התשלום הם שוטף + 60 ימים אך בחשבונות הנתבעת ואף בסעיף 25 לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי נכתב כי תנאי התשלום הם שוטף + 65 ימים).
יצוין כי עבודה על בסיס כתבי כמויות, הידועה גם בכינויה "הסכם למדידה", פירושה כי עבודת התובעת בוצעה לפי הנחיות ביצוע שוטפות של הנתבעת וכי התשלום לתובעת בגין עבודתה התבצע על בסיס כמות העבודה שבוצעה בפועל, כגון מדידת חישוף במ"ר או מדידת חפירה במ"ק, כפול מחיר חוזי כולל שהוסכם מראש בין הצדדים לגבי כל יחידת מדידה. המדידות עצמן בוצעו על-ידי מודד של התובעת ואושרו על-ידי מודד של הנתבעת.
כך, התשלום לתובעת בוצע למעשה ב"קבלנות" וכלל את כל תשומות התובעת, כגון שעות עבודה, חומרי גלם וכיו"ב, וכמובן גם את הרווח של התובעת.
8. אשר לחשבונות החודשיים, הרי שהם נשאו כותרת בהתאם לחודש השוטף מתחילת העבודה והתובעת הגישה אותם לנתבעת מדי חודש בחודשו. כך, בתום החודש הראשון הוגש לנתבעת "חשבון חלקי מס' 1", בתום החודש השני הוגש לנתבעת "חשבון חלקי מס' 2" וכך הלאה. הנתבעת, מצידה, הייתה בוחנת את החשבון החודשי שהוגש לה על-ידי התובעת ומוציאה מצידה חשבון חלקי נגדי, אשר היווה גם חשבון מאושר לתשלום. בהמשך לכך, התשלום החודשי לתובעת היה מתבצע בהתאם לחשבון החלקי הנגדי שנשלח על-ידי הנתבעת ולפי תנאי התשלום שנקבעו בין הצדדים.
יצוין כי שני הצדדים השתמשו במתכונת דומה של חשבונות חודשיים, אשר פירטו את כל סעיפי העבודות שבוצעו מתחילת העבודות, כמה בוצע במסגרת כל סעיף בחודש האחרון אליו התייחס החשבון, ובמצטבר מאז תחילת העבודות. כמו כן פירטו החשבונות את מחיר היחידה המוסכם לכל סעיף, ובהתאם לכך חושב הסך הכספי המצטבר של העבודות.
9. כאמור, אף שעל-פי ההסכם עבודת התובעת בפרויקט הייתה אמורה להסתיים עוד ביום 1.7.2011, הרי שבפועל היקף עבודת התובעת בפרויקט גדל פי כמה מונים. ביום 4.4.2012 חתמו אפוא הצדדים על תוספת להסכם בה הורחב היקף העבודות לסך של 20,000,000 ₪ וחלק ממחירי היחידות עודכנו (נספח 3 לכתב-התביעה, להלן: "התוספת להסכם"), כאשר יתר תנאי ההסכם נותרו ללא שינוי.
10. לטענת התובעת, החל מחודש נובמבר 2012 החלו תשלומים חודשיים מלאים, בגין עבודות שכבר אושרו על-ידי הנתבעת בדרך של הוצאת חשבונות חלקיים נגדיים, להתעכב ללא הצדקה.
בעקבות זאת הוחלפו מספר הודעות דואר אלקטרוני בין הצדדים. בין היתר כתב מר דורון מילר, סמנכ"ל הביצוע של הנתבעת דאז (להלן: "מר מילר"), למר בן ישי ביום 25.12.2012 (נספח 32 לתצהיר העדות הראשית של מר מילר):
יש בעיה גדולה מאוד מול WG [המזמין – א.ל.ע.]
אנחנו פועלים ונפעל לפי רוח ההסכם ביננו קרי BACK TO BACK
אני ממתין עד לסוף השבוע לקבל דו"ח שלהם לגבי כל הפרויקט ואז נדע מה מצבנו – גם דורי וגם קבלני המשנה שלנו ונעדכן אתכם ביום ראשון בבוקר לאן פנינו מועדות
וביום 27.12.2012 כתב מר מילר למר בן ישי (נספח 33 לתצהיר העדות הראשית של מר מילר):
מצורף בזאת דו"ח חשבון כטיוטה בלבד
זאת בהמשך לשיחות עם ערן
הדו"ח הינו על פי הפרמטרים החוזיים בין החברות
אותן פרמטרים התחדדו לא פעם הן בשיחות בעל פה והן בהסכם והן בתוספות להסכם אשר נחתמו בין הצדדים
יחד עם זאת הסברתי בעל פה כי חברתנו ממתינה לדו"ח של WG בהקשר להגדלת הכמויות והעבודות הנוספות שעתיד להתקבל לידינו מחר וביקשתי שוב שיחה בנדון ביום ראשון לאחר שחברתנו תלמד את הדו"ח
בעקבות חילופי הודעות הדואר האלקטרוני הנ"ל התקיימה ביום 1.1.2013 פגישה בין מר בן ישי למר מילר. בסיומה של הפגישה העלה מר בן ישי את עיקריה על הכתב במכתב שנשלח על ידו ביום 3.1.2013 למר מילר ולמר שמואל בן חיים, מנהל הפרויקט באתר דוראד באשקלון מחודש ינואר 2012 ועד לחודש יוני 2013 (להלן: "מר בן חיים"). במכתב זה (נספח 5 לכתב-התביעה) נכתב כי:
1. ברצוני להודות לך על פגישתנו.
2. למען הסדר הטוב ראיתי לנכון להעלות על הכתב את עיקרי הדברים שסוכמו בפגישתנו:
3. תשלום חשבונות חודשי ביצוע 09-10/2012 בסך של כ-1.9 מיליון ₪ יועבר על ידיכם ב-31.1.2013.
4. שמואל בן חיים יערוך ויעביר לנו היום חשבון עבור חודש ביצוע 10/12 (החשבון יערך ללא בדיקה משותפת עם נציגינו), הערכתכם כי החשבון הינו על סך כ-800 אש"ח.
5. לחשבון יצורף מכתב התחייבות שלכם חתום על ידי שני מורשי חתימה המאשר את האמור לעיל.
6. ביום ה - 03.01.2013 נקבל תשובתכם בקשר לתשלום חלק מסכום החוב עד ליום ה-05.01.2013.
7. הובהר על ידך כי חברתנו תמשיך לבצע את העבודות באתר עד סוף הפרויקט וכי לא יכנסו קבלנים אחרים לשטחי האתר.
8. כמו כן הצהרת כי לא יקרה מצב בו אתם מפקירים אותנו ולא משלמים כספים אשר מגיעים לנו. הבהרת נקודה זו גם לשמואל בן חיים, מנהל הפרויקט מטעמכם.
9. הבהרנו כי במקרה שבו מתעוררת בעיה כלשהי, אנו מצפים כי תנהגו בנו כשותף לדרך ותשתפו אותנו בבעיות הקיימות, על מנת שלא יווצר מצב שבו מתוך מצוקה תזרימית נוצרת ביננו מחלוקת מיותרת.
10. אני שוב רואה לנכון להבהיר כי אנו מחזיקים בפרויקט בכל רגע נתון עשרות עובדים וכלים אשר תלויים לפרנסתם בתשלומים ובביצוע הפרויקט וכל יום עיכוב בפרעון החשבונות גורם לנו להוצאות ולעוגמת נפש. אין לנו את היכולת להמתין עד אין קץ שכן חברתנו מנהלת את עסקיה על פי תזרים מזומנים צפוי, ובהתאם לכן מתחייבת כלפי עובדי החברה וספקיה.
11. לטיפולך המהיר אודה.
לטענת התובעת, בסופו של דבר העבירה הנתבעת את התשלום בגין החודשים ספטמבר-אוקטובר 2012 רק ביום 3.2.2013 ואף זאת באופן חסר. התובעת טענה כי אף את התשלומים בגין החודשים הבאים, שנשלחו לנתבעת ואושרו על ידה במסגרת חשבונות נגדיים, שילמה הנתבעת באיחור ובחסר.
11. עוד יצוין כי, לבקשת הנתבעת, החל מיום 10.2.2013 שונתה המתכונת הבסיסית של עבודת התובעת בפרויקט מעבודה "בקבלנות" לעבודה "ביומיות או חלקי יומיות או שעות עבודה".
יצוין כי מר מילר הדגיש במייל ששלח ביום 29.1.2013 לגב' שביט שניר, מנהלת הפרויקט מטעם התובעת (להלן: "גב' שניר"), כי תנאי ההסכם והתוספת להסכם יוסיפו לחול גם על עבודת התובעת ביומיות (ההתכתבויות בין הצדדים בנושא צורפו כנספח 6 לכתב-התביעה).
12. בחודש יוני 2013 חדלה התובעת מלעבוד בפרויקט (יומן העבודה האחרון של התובעת בפרויקט מיום 6.6.2013 צורף כנספח 29 לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי). זאת, למרות שהנתבעת הייתה מעוניינת בכך שהתובעת תוסיף לעבוד בפרויקט ואף ביקשה מן התובעת לחזור ולעבוד "בקבלנות" במקום "ביומיות".
כך, למשל, במכתב מיום 28.5.2013 (נספח 8 לבקשת הרשות להתגונן) כתב מר בן חיים למר בן ישי כי "הרינו להודיעכם כי הנכם מתבקשים לעבוד באתר בעבודה קבלנית בלבד ולא בעבודה יומית, ולהשלים את תכולת העבודה שנמסרה לכם בתכניות ובמפרטים". בפגישה שהתקיימה ביום 2.6.2013, בה השתתפו ה"ה יוסי וערן בן ישי, מר מילר ומר בן חיים, ואשר הוקלטה על-ידי מר בן ישי (תמלול הקלטת הפגישה צורף כנספח 32 לתצהיר העדות הראשית מר בן ישי), לחץ מר מילר על התובעת להניח מאחוריה את חובות העבר והטענות ההדדיות של הצדדים ("פצע פתוח" בלשונו של מר מילר) ולסכם עם הנתבעת על תנאי ההתקשרות להמשך. במכתב מיום 24.6.2013 (נספח 7 לכתב-התביעה) כתב מר מילר למר יוסי בן ישי כי "אנו מודיעים לכם בזאת כי חובתכם לחזור לעבודה מיידית על פי תנאי ההסכם". בראשית חודש יולי 2013 התקיימו מספר פגישות בין הצדדים וכן הוחלפו ביניהם מספר הודעות דואר אלקטרוני (נספח 8 לכתב-התביעה), בהם, בין היתר, ביקשה הנתבעת מן התובעת לשוב לעבודה בפרויקט, אך התובעת התנתה זאת בהסדרה של החשבונות שטרם שולמו לה.
13. בנוסף לכך, בשלב מסוים הציעה הנתבעת לתובעת לעבוד ישירות מול המזמין. ראו, למשל, הסיכום בעניין זה אליו הגיעו הצדדים בפגישה שהתקיימה ביום 16.7.2013 בהשתתפות ה"ה יוסי וערן בן ישי, גב' שניר ומר מילר, אשר אף היא הוקלטה על-ידי מר בן ישי (תמלול הקלטת הפגישה צורף כנספח 34 לתצהיר העדות הראשית מר בן ישי); וכן עדותו של מר מילר בעמ' 4 לפרוטוקול מיום 5.2.2014, שורות 20-19). בהמשך לכך אף התקיימה בעניין זה פגישה ישירה בין המזמין לתובעת ביום 24.7.2013 וכן הוחלפו הודעות דואר אלקטרוני בין המזמין לתובעת בחודש אוקטובר 2013, בהם המזמין לחץ על התובעת לשוב לעבודה בפרויקט (נספח 38 לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי). ברם, מגעים ישירים אלה לא עלו יפה בעיקר בשל התעקשותה של התובעת להסדיר את חובות העבר לפני שובה לעבודה בפרויקט.
14. להשלמת התמונה יצוין כי עבודתה של הנתבעת עצמה בפרויקט הופסקה אף היא ביום 1.8.2013 (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 5.2.2014, שורות 18-10). כמו כן יצוין כי, לדברי התובעת, תחנת הכוח שהוקמה במסגרת הפרויקט פעילה ומחוברת לרשת החשמל הארצית משנת 2014.
טענות הצדדים
15. התובעת טענה כי התשלום החודשי האחרון שהתקבל בידה מהנתבעת היה ביום 31.5.2013 והתייחס לעבודות חודש פברואר 2013, אשר לטענת התובעת שולמו באופן חלקי מאד. יצוין כי תשלום זה התבסס על חשבון חלקי מס' 23, אשר היה החשבון השוטף המאושר האחרון אשר הנתבעת שלחה לתובעת.
התובעת טענה עוד כי התמורה בגין העבודות שביצעה בחודשים מרץ-מאי 2013 לא שולמה כלל על-ידי הנתבעת וכי אף בגין חודשים קודמים שולמו, כאמור, סכומים חסרים לתובעת.
16. מכאן אפוא התביעה שבפניי, שהוגשה במקורה כתביעה בסדר-דין מקוצר.
17. התובעת ביססה את כתב-התביעה על החשבון החודשי האחרון שהתייחס מטעמה לעבודתה בפרויקט, חשבון חלקי מס' 27 מיום 3.6.2013 (נספח 4 לכתב-התביעה). בהתאם לאמור בחשבון זה טענה התובעת כי ביצעה עבודות בפרויקט בסך כולל של 30,506,504 ₪ וכי שולם לה עד כה סך של 25,041,868 ₪. כך, שהנתבעת נותרה חייבת לתובעת את ההפרש בסך של 5,464,636 ₪, ובקיזוז סך של 500,000 ₪ שהנתבעת שילמה לתובעת במהלך הפרויקט בהתאם להסכמת הצדדים להקדמת תשלום בגין עיכבון, עומד חובה של הנתבעת לתובעת על סך של 4,964,636 ₪ (אלא אם ייאמר אחרת, כל הסכומים המצוינים בפסק-דין זה הינם ללא מע"מ).