וראו גם הדברים שכבר צוטטו לעיל מעדותו של מר בן ישי בנוגע לטענה כי נציגי הנתבעת עצמם שפעלו באתר הפרויקט לא הכירו את הוראות ההסכם הראשי ולא פעלו בהלימה מוחלטת איתו וקל וחומר שלא הדריכו את התובעת ביחס להוראות הסכם זה שהוחלו גם על התובעת.
כן ראו את הדו-שיח הבא שהתנהל בין בית-המשפט למר בן חיים במהלך עדותו של האחרון:
כ.ה לושי-עבודי: אני אשאל אותך אדוני, תראה, אני לא יכול[ה] להשתחרר מהרושם הזה בתיק. אמנם החקירה לא הסתיימה, אבל יש לי איזו תחושה בתיק הזה, ואני גם אומרת אותה לצדדים, גם כתבתי אותה בהחלטה שלי. לו אתה היית מבצע עבודה עבור מישהו והיית מקבל תשובה שאתה לא מקבל את הכסף שלך בגלל שיש כמה פרסונות, והם לא עונים, וזה משהו גדול, וזה רק חלק קטן מתוך הדבר הזה, היית מקבל את זה כתשובה?
ת: תלוי בקונספט. RCO זו בקשה לעבודה נוספת שהיא לפעמים התחכמות או למצוא איזה סעיף, איזה לאקונה במפרט הטכני שאתה יכול להתבסס עליה ולבנות חריג, זה התהליך,
כ.ה לושי-עבודי: לא, לא, לא מדברים פה התפלפלות אדוני.
ת: אני מסביר. אם אתה מוצא איזושהי לאקונה שדרכה אתה יכול לבקש עבודה נוספת ואז אתה אומר 'תשמע, את הכסף שלי קיבלתי, זה במסגרת הרווח'. אני יכול לחיות עם התביעה הזאת באוויר כי קיבלתי את זה עיקר העסק הזה במקום אחר. יש פה בעבודות הנדסה אזרחית זו ההתנהלות.
כ.ה לושי-עבודי: מה התשובה שלך? אני לא מצליחה להבין. שהמבצע של העבודה של הקבלן צריך כל הזמן לעשות חשבון שאולי פה הוא יוותר ושם הוא יקבל? זאת אומרת, אין חשבונות 'סטיף', אין חשבונות מוגדרים, יש כל הזמן give and take כזה?
ת: כן.
כ.ה לושי-עבודי: כל הזמן?
ת: כן. זה הענף
כ.ה לושי-עבודי: אז בשביל מה עושים חוזה? אני רוצה פשוט להבין, אולי לא צריך לעשות חוזה. אם זה הענף אז כל הזמן תעשו give and take.
ת: לצערי זה הענף. לא בכדי הרבה חברות נופלות. הענף הוא מאוד קשה, הרבה יצירתיות נדרשת לעבודה בענף הזה.
כ.ה לושי-עבודי: חוץ מיצירתיות מה עוד צריך?
ת: יצירתיות ולדעת לקרוא את החוזים, לדעת לקרוא את המפרטים, לדעת למצוא-, איפה
כ.ה לושי-עבודי: לדעת לוותר גם.
ת: גם לדעת לוותר, לדעת לעשות give and take כמו שאמרת קודם, ולדעת להמשיך את האינרציה של הפרויקט ולדעת אם שווה לי לעצום עין במשהו מסוים. אנחנו בחיים לא, חיים מוויתורים; אם אנחנו נתעקש על כל פסיק אנחנו נתקע.
[עמ' 135-134 לפרוטוקול מיום 20.9.2016, שורה 3 ואילך.]