אכן, בסיכומו של דבר השתכנעתי כי התובעת הייתה מודעת לתניית גב-אל-גב והעדיפה בכל זאת להמשיך בביצוע העבודות וכי - בניגוד לטענתה - בנסיבות המקרה התובעת לא כלכלה את צעדיה באופן שונה ולא התכוונה לעשות כן, וזאת למרות ההתעקשות הברורה של הנתבעת על תניית גב-אל-גב.
אשר להסכם הראשי, הרי שבמסגרת ההערות המשפטיות להסכם שהוחלפו בין הצדדים, הנתבעת סירבה גם לבקשת התובעת לצרף את ההסכם הראשי כנספח להסכם בין התובעת לנתבעת ובסעיף 2(א) להסכם בין התובעת לנתבעת הוסכם לבסוף כי הסכם זה "נמצא במשרדי החברה לצורך עיון". כך, שבניגוד לטענת התובעת, הנתבעת כלל לא הייתה מחויבת להעביר לה את ההסכם הראשי. כמו כן נכתב במפורש בסעיף 10 לתוספת להסכם כי "הקבלן מצהיר כי בדק והבין לעומק את כל פרטי ההסכם העיקרי של החברה מול מזמין העבודה WG אשר קשורים לתכולת עבודותיו של הקבלן".
ראו גם דברים שאמר מר יוסי בן ישי למר מילר בפגישה שהתקיימה ביום 2.6.2013 והוקלטה על-ידי מר בן ישי (תמלול הקלטת הפגישה צורף כנספח 32 לתצהיר העדות הראשית של מר בן ישי): "אנחנו קראנו את החוזה שלך עם ווד גרופ, למדנו אותו בעל פה, תרגמנו אותו, קראנו אותו עם מומחים" (עמ' 16 לתמלול ההקלטה, שורות 8-7).
102. בנסיבות אלה, ואף לאור ההלכות הנוקשות באופן יחסי בעניין ביטול חוזה עקב כפיה או עושק (סעיפים 18-17 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973), אני סבורה כי אין לקבל טענה זו של התובעת.
תום-לבה של הנתבעת והתנהגותה במהלך קיום ההסכם בין הצדדים
103. הדברים שונים בתכלית בכל הנוגע להתנהגות הנתבעת במהלך קיומו של ההסכם בין הצדדים.
104. כאמור, הנתבעת עצמה טענה כי החל בחודש אוקטובר 2012 סירב המזמין לבדוק או לאשר את טפסי כמויות העבודה שהגישה לו הנתבעת וכי לקראת סוף שנת 2012 חדל המזמין לאשר כסדרם את החשבונות שהגישה לו הנתבעת. (כאמור, בסעיף 23 לתצהיר העדות הראשית מטעמו הוסיף מר מילר טענה נוספת לטענות אלה, והיא כי במועדים אלה החל המזמין גם לסרב לאשר תשלום בגין ביצוע עבודות נוספות בפרויקט).
מר מילר הוסיף וציין בסעיף 25 לתצהיר העדות הראשית מטעמו כי:
תוך זמן קצר למעשה הבנו כי מדובר ביותר מאשר קושי נקודתי לקבלת אישור לעבודה כזו או אחרת מצד מזמינת העבודות, אלא בבעיה שיתכן והיא בעלת היקף רחב יותר ביחסים שמול מזמינת העבודה, והתחלנו בשיחות ובתכתובות רבות עם מזמינת העבודה במטרה לפתור את המחלוקות עמה.